| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
 סיפור לשבת
אתמול אמל"ש שהוכתרה רישמית בשדותיי כמראת קסמים,
הזכירה לי סיפור חשוב כל כך בחיי.
סיפור טוב לשבת נוסטלגית המשבחת את השבוע שיבוא.
סיפור שמספר את הטעם בהתנהלות רוב חיי הבוגרים בשדות המדע.
לפעמים בכבדות, אך רוב הזמן בדילוגי שימחה.
זהו החלק במאמר הנקרא חומרים ושיטות.
חומר אחד שכייר את חיי.
פעם לפני שנים, בתחילת הדרך, הייתי באוניברסיטת אילינוי.
זכיתי במילגה כזאת של מצטיינים.
קיבלתי הזדמנות להריץ את אחד מסיפורי הצמחים (מודל סימולציה מתימטי) שבניתי, על מחשב העל המקבילי האדיר שהיה שם. מחשב קריי למי שמכיר.
כל יום שעבר, תיסכל אותי ובחש בי את השאלה: מה אני עושה כאן? איזה סיכוי יש לי ובי?
התרכזו בסדנה ההיא ממיטב המוחות בתחום מודלים מתמטיים דטרמיניסטים.
אנשים מבריקים.
חכמים כאלה שיכולים לגמד כל אחד במתנת תבונתם.
הרגשתי קטן כזה.
אחד שזכה בכרטיס, אך לא ביושר.
ביושר או שלא ביושר, בכל זאת המשכתי.
אך היה שם גם דנקן.
בעל העיניים הכחולות.
החונך שלי בסדנה.
היה מדען בעל שיעור קומה (עטור פרסים ונובל גם).
איש יפה, שלעולם אזכור את עיניו הכחולות, הצעירות, הצוחקות.
לא ראיתי עיניים כאלה שוב.
תמיד אני חושב עליהם כעל עיניים אלוהיות.
בריכות כחולות עמוקות שכל שאתה רוצה, זה לטבול ולטבול ולעולם לא לצאת.
לא שלא היכרתי ביכולותיי, או בסיכוי שלי להתממש ולממש. לא.
לא הייתה בי האהבה שהייתה בו.
בוקר אחד, הביא לי שני מאמרים שלו. האחד משנת 1952 והשני משנת 1976. אותה הכותרת: I ו-II הבדילו ביניהם, ועוד 24 שנים.
הסתכלתי בפליאה, לא מאמין.
הוא בחן אותי בעיניו המופלאות, ולאחר מכן את הקביים שלי ואמר:
"סבלנות ולב, לא היכולת הַמְּדִידָה."
אז ידעתי: לב? סבלנות? עם זה אני כבר אסתדר.
יש רגעים כאלה שמעצבים את מסלול חייך
זה הסיפור הקטן של יום שבת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
