יומני אלפוחרה

פוסט רפואי.
לא לבעלי לב בריא.

נִיטְרוֹגְלִיצֶרִין
[ניטרו- (רכיב המציין כי תרכובת כימית הינה אסטר של חומצה חנקתית)+גליצרין]
נוזל צמיגי שיש לו תכונות של חומר נפץ רב-עוצמה. נוצר מהוספת גליצרין לתערובת של חומצה חנקתית וגופרתית, ומשמש להכנת דינמיט וחומרי נפץ אחרים.

רק את נובל הם זוכרים ומה איתי?

אוףףף, כמה מיושן הוא המילון שלי בעברית. חייבים עדכון מהיר:

נִיטְרוֹגְלִיצֶרִין
משמש כתרופה שמרחיבה כלי דם ומשמשת למניעת תעוקת חזה.
ההשפעות הרפואיות הן:
- שיכוך כאבים בחזה
- ירידה בלחץ הדם
- הגברת קצב בלב

מי שליבו רחב מהתרחבות פתאומית, או שבצר לו, ליבו הוצר.
מי שליבו פועם, אך יש ספיקות באשר לשריר המפעים שלו.
כל אלה מכירים את הניטרו הזה.

אותה תרופה שנישאת באביזר חירום כלשהו הצמוד אליהם חזק יותר מכל אישה אוהבת.
יש כאלה גם שנהנים להתעלק על עצמם (אני כזה אני כזה) וכל בוקר מדביקים מדבקת ניטרו במקום משונה אחר בטורסו.
ברור לי (כל ניסיון הכחשה, מקורו בתמימות גרידא) שהיא משמשת למיקום המדוייק של האגו לאותו היום.

אבל מה, הניטרו הזה מגיב קלות עם העור, (לא אצל כל אחד, אך אני הוא לא כל אחד).
לאחר 8-12 השעות המיועדות להתעלקות היומית שלי עם הניטרו, הסרת המדבקה מגלה אליפסה מדוייקת של עור זוהר באדמומיות מרגיזה.
מילא רק היה זוהר, אך זה מרגיש כאילו כל יתושי חצי הכדור הצפוני התיישבו להתעלק עליי דווקא באליפסה הזוהרת הנ"ל.

~צלמיות יתושות מעונגות ודשנות~

גבולות האליפסה מאוד מדוייקות.
כהבדל בין יום ללילה.
כדי שלא יתבלבלו העצבים השכנים, תוחמת חומת פלסטיק קטנה בין הפנס הזוהר לסביבותיו המשמימות מגירוי וזוהר.
שריד לספוגית הניטרו החכמה.

חכמה עד כדי התלכדות כמעט מוחלטת עם חלקת עורי האהובה.
את כל שרידי הדבקים החכמים שיש לי בבית אני מסיר איכשהו, אך את שרידי הניטרו-עור שלי?
הצחקתי את עצמי ואת הטיל הזה שנוחת עליי כל בוקר.
באוטו הישן, תמיד שישמו לי ספוגיות ניטרו לאיטום צינוריות מתבקעות.

בכל יום, הריטואל חוזר על עצמו בעמדת התקפה שונה, במרחבי איצטדיון הטורסו המיוסר שלי.
לעצמי אני משתעשע. מדמה את עצמי משחק במשחק הצוללות (בול-פגיעה).
רק שכאן החוקים פשוטים הרבה יותר.
אי אפשר ואין מצב לזכות במשחק.
תמיד האגו מסתתר לו בפינה אחרת ומחייך אל חוש ההימלטות שלו בסיפוק מרתיח.
אני כבר ותיק במשחק.
חודשים ושנים שאני משחק בו, ועדיין לא חל כל שיפור ממשי ביכולתי.

מתחייך לו תסכולי.

האליפסה הזוהרת מזכירה לי את כישלוני למשך 4-5 ימים ואז דוהה לאיטה מבושת אליפסות.
נכלמת מיכולתי הסיזיפית להמשיך במשחק שאין לי בו לא סיפוק וודאי לא טעם ניצחון.
המראה שלי בבוקר, כשאני בוחן בראייה מדוקדקת את שדה המערכה, לפני כניסה למקלחת, הוא גרוטסקי ומגוחך.
כמו טלאי עיתונים המדווחים על תבוסה ועוד תבוסה.
נמר טלאים שכזה.

הרבה זמן הסתרתי את הפסיפס הזוהר הזה כאילו היה הא' ב' ג' החבויים של ד' אמותיי.
תמיד נפחד ומבואס מתגובות האנשים.
אבל מה, חולה ים אני ומכור למנוחת הנפש שבים.
אז יום אחד מאסתי במשחק, והחלטתי להיחשף ולחשוף את התשבץ המהלך שלי לעין כל.
חשבתי שזה קל.
מהר מאוד הבנתי שזה קשה שבעתיים מאותם מתפשטים כרוניים במגרשי כדורגל. להם נתונה אהדת ההמונים ונושקים הם לרגע פעוט לתהילת עולם מתוקשרת.

ואני?
ולי?

בשנה שעברה, רכשנו לנו בית ליד הים.
והנה הגיעה עונת הרחצה.
שאני לא אסתובב בין נערות החמד החושפות-לא-חושפות כל שת ודד מולי? אין מצב כזה לאוהב הנשים והיופי שבי.
אבל מה, בכל פעם שפרקתי את עצמי מהאופניים והחולצה אנשים נעצו בי עיניים גדולות,
תמהות, מרחמות כאלה.
עם יותר מקורטוב של דחייה ופחד.

מייד היה מתפנה לי המקום הכי טוב שאני רוצה: בין הצ'ירינגיטו לקו המים (מעין בר-בית קפה, כמעט על קו המים. ההמצאה הספרדית הכי גדולה בתחום שלוות הנפש).
ולמה תמיד נשמר לי מקום כבוד זה?
כי כולם נסו ונמלטו מהאיש המנומר והמשונה, עם שיערו הארוך ועיניו היוקדות.
צירוף מפחיד לכל הדעות.
מה גם שבשעות אחה"צ מסתובבים במקום גם דרדקים. רַחְמָנָא לִיצְּלַן, (או בלשון המקומיים חזוס כריסטו או אימו הברוכה סנטה מריה), איזה נזק שמראה כזה מעורר בנשמות הטהורות.

פעם גם הגיעה המשטרה. כן, שני שוטרים נכבדי מגפיים על סוסי חוף גדולים ומפחידים מהגוורדיה סיוויל. הם באו בכדי לבדוק תלונה, שמא האיש המשונה הנ"ל אינו אלא איזה ג'אנקי, אשר איבד את דרכו מאיזו מאורת סמים אפילה.

עתה בשנתי השנייה להפחדת דרדקים, כבר מכירים את המשוגע בפוטנציה וכבר לא מטרידים אותי בכל שאלות ותהיות ובהיות למיניהן.
קבועי החוף גם באים לי לחברה.
נוצרה לה מעין בוהמה של חוף שאני שוכן די במרכזה.
נערות החמד שמשרתות את לקוחות הצ'ירינגיטו מזהות אותי.
מכירות את נדיבותי ואת העציצים שניטעו כאן לרכוש את לב הבעלים.
(מניפולטיבי. אך כזה אני למען ים וחול ושלווה וטינטו.)
תמיד ממלאות לי את כוס הטינטו שלי בנדיבות רבה יותר מלאחרים.

השנה כולם נופת צופים.

ואני צופה סופסוף לניצחון קרוב ומיוחל במשחק הבול-פגיעה.