יומני אלפוחרה

ההרים סביב עוטים כתר שלג.

כמה מוזר הוא שלג של אפריל.

הרי האביב במלוא תיפארתו ומה לו להסתתר מתחת למעטה שלג.

הקור מזדחל אל בינות לגלי החום האביביים.

שואל אותם לממשותם.

בוחן את עמידות הפריחה בעת המוזרה הזו.

אכן, עת מוזרה היא לי, לעבור את הפסח הראשון בחיי ללא בנמשפחה אחד לפחות.

אני חש שירדתי לעומק גיא אפל.

אני מרים את ראשי ואיני רואה שמים כחולים.

רק ענני שלג נמוכים וכבדים.

 * * *

יש גם שימחה.

שימחה שהאנשים כאן מקבלים את תודותיי.

מקבלים אותי.

וזה לא דבר פשוט כלל ועיקר.

אני מחבקם ומקבל אותם.

על חגיהם המוזרים לי.

על גינוני התודה שלהם.

על שפתם האחרת.

 * * *

עברי אני וישראלי.

ובחג הזה יותר מתמיד.

 * * *

לורי מהאתר המקסים שלה, סיירה בבלוג שלי,

ומתנה מרגשת לי העניקה.

בנבני מעוטר לפסח.

תודה לך לורי.