4/2007
היתה זו מלחמה
יום הזיכרון למערכות ישראל.
היום הקשה ביותר בתקופת בין המצרים הישראלית.
הקשה ביותר לי.
כך כבר עשרות שנים.
לזכור.
אני מאבד עם השנים את יכולתי לזכור.
לא, לא את יכולתי.
את מהות הזיכרון.
יש שיאמרו כי כך דרכו של עולם.
הזיכרון דוהה עם השנים.
ניכְרת משורשיו.
ואני רוצה לזכור.
להתאמן בחידודו של הזיכרון.
את חיי שלי אני מתחיל לאבד בקצוות.
משהו שם ניפרם.
אולי הזיכרון מתחיל להתפורר.
להתגונן.
רציתי היום לזכור את אלה שהלכו.
למען.
ונזכרתי בי מחפש את אלה שנשארו אחרי המלחמה.
מתהלך בלימבו של ישראל של אז.
לא לכאן ולא לכאן.
הלכתי ומצאתי שיר כאב שכתב איש צעיר לאחר מלחמת יום הכיפורים.
המילים הכואבות האלה נכתבו ביום הזיכרון הראשון שלאחר המלחמה ההיא.
כלכך הרבה עבר מאז וכאילו כלום.
מילים שעולות מהלימבו של אז.
* * *
הָיְתָה זוֹ מִלְחָמָה
זֶה טֵרוּף שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ
זֶה טִפְטוּף מַזְוִיעַ
שֶׁל חֶלְקֵי עָפָר וְעוֹפֶרֶת
לָלֶכֶת בְּעִיר דְּמוּמָה
לִצְעֹד עִם גְּוִיּוֹת נִשְׁמָטוֹת
זֶה חֹסֶר שֵׁנָה שֶׁהָיָה בְּעוֹכְרֶיךָ
אֵלֶּה עוֹרְקֶיךָ שֶׁמָּלְאוּ שִׂנְאָה
אֵלּוּ פָּנֶיךָ שֶׁהִתְכַּרְכְּמוּ
מִלֹּבֶן עֲצָמוֹת
וְזֶה לִבְּךָ שֶׁהִצְטַמֵּק מֵהַקֹּר
זֶה לָלֶכֶת בְּעִיר מֻכַּת טֵרוּף
שֶׁכֹּל תְּרִיסֶיהָ הוּגְפוּ
לִצְעֹד בִּשְׁבִיל שְׂפַת הַיָּם
שֶׁנִּשְׂרַף וְהִתְאַדָּה
זֶה לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים אֲבֵקוֹת
לִצְעֹד מוּל הָאוֹר וְלִרְאוֹת מַחְשָׁךְ
זֶה לִזְכֹּר וְלֹא לִרְצוֹת לִשְׁכֹּחַ
זֶה קְלָאץ' מְרֻסָּק פַּרְצוּף
וְגִידֵי נְשָׁמָה קְרוּעִים
כְּתֹף מְנֻפָּץ
זֶהוּ שָׁמוּר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ
וְעֵינַיִם שֶׁלֹּבֶן אֵין לָהֵן
וְרָאִיתָ דְּמָעוֹת יָבְשׁוּ מִגָּרוֹן נִחָר
זֶה קֹר הַמְּשַׁוֵּעַ לְחֹם
זֶה עִלָּפוֹן הַזּוֹעֵק לְחַיִּים
זֶה גֵּרוּשִׁין לְלֹא רַבָּנוּת
זֶה אִישׁ צָהֹב
בְּלִי קֻפְסַת סִיגַרְיוֹת
זֶהוּ תֵּה לְלֹא בַּיִת
וּמַרְאוֹת לְלֹא אֲנָשִׁים.
אפריל, 1974
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
