עברו יומיים.
עדיין מעכל.
שרירי הלב נחים מרוצים לאחר העיסוי.
אנסה לתאר מהו לילו של סן חואן Noche de San Juan.
לתאר, לא להסביר.
כי למדתי שזו חוויה אישית מאוד.
זו לי הפעם הרביעית שאני משתתף בחגיגה משכרת זו.
שלוש הפעמים הקודמות היו מעין מסעות אתרופולוגיים.
למחוזות פגאניים שלא הבנתי.
כנראה שגם די חששתי, משום שראיתי מה קורה שם לאנשים.
הופכים למעין מריונטות המופעלות בידי כוחות לא ברורים.
השנה זה היה שונה.
השנה הייתי במקום אחר.
רק שלא הבנתי את זה.
חשבתי ששוב אלך למסע עיתונאי כזה.
אדווח לעצמי ששוב אני לא מבין.
ארים גבה, אשתה הרבה טינטו ואחזור הבייתה מערב נעים.
השנה, מקומי הביאני לחוויה שונה לגמרי.
כבר בתחילת השבוע, אפשר היה לחוש את החשמל באוויר.
אנשים ובני נוער אוספים עצים למדורות.
הרחובות מלאים בערמות עצים.
המרתפים מתמלאים בחומרי בעירה.
הברים מלאים מהרגיל.
הים לובש שקט טורקיזי כזה.
תמיד בשבוע זה, שבוע אחרון של האביב, הים מקבל עומק נוסף.
שולף את ביגדי הקיץ שלו.
בשבוע זה האנשים נהיים שקטים.
אין צעקות בשוק.
אין צפירות מכוניות עצבניות.
כולם מחייכים.
שולפים מארונות ליבם את מחצלות חיבוקיהם.
ומגיע היום שלפני הלילה.
23 ביוני.
תנועה ערה של אנשים לים.
התנחלויות של מישפחות וחבורות.
150,000 אנשים חיים כאן.
כחצי מיליון איש מסתובבים היום ברחובות.
הרבה ריגוש וציפייה באוויר.
ניתן למשש את ההתרגשות.
מגיע הערב.
תשע בערב.
עדיין אור מלא ליותר משעה.
החוף מלא.
ואני רק בפינה אחת.
מתוך כ-30 ק"מ חוף.
שקט ואין מהומה.
כולם מתכוננים לאותה אנרגיה בלתי ניראית עדיין.
השמש מתנשקת עם פיסגת ההר היפה שמעל המיפרץ.
הלילה יורד.
החוף מלא.
האווירה מתחילה לחשמל.
אנשים מתחילים לרקוד.
לאט.
בתנועות נמשכות.
תנועה מתוך תנועה.
זוגות זרים מתחברים לעכשיו.
המוסיקה הולמת בלב.
בעצמות.
התנועות הולכות ומעמיקות.
אנשים נמשכים לזוגות דבוקים.
עתה יש חבורות מחוללות.
גוף אחד מרובה ידיים.
לב אחד רוקד ונענה.
מדהים.
מתקרבת שעת חצות.
השעה בה השדים מגיעים.
השעה בה התאנים פורחות.
עת הבתולות.
זמן העקרות.
אין אוויר.
רק חשמל.
כולם פתוחים.
מצפים.
עתה אנשים באקסטזה.
הריח והאש.
גופות ואנרגיה.
כל הזרויות נעלמות.
התמזגות עם אנרגיה חודרת.
רבים נישבים.
אחרים משייטים ומרחפים.
הרגע של לפני.
כך נראית מדורה אופיינית.
כ-3 מטר גובה.
הרבה עמל ואהבה.
רק שיבואו השדים הטובים.
רק שהאש תהיה נכונה.
מגיע הרגע.
חצות.
מדורות נידלקות.
כל החוף עולה באש.
זיקוקים משלהבים.
פרחי אש.
ואני שם גם.
מטושטש כי כך הרגשתי.
אני והאש שלי.
רגע לפני חצות.
רגע לפני שנכנסתי למים.
רגע לפני שהשדים חגגו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
