יומני אלפוחרה

יש תובנות שבאות בחטף.

כאלה שלא ביקשתי אותן.

אפילו לא פיניתי להן מקום.

תוך כדי שיחה אינטימית.

מאלה שאתה חושב שיפתחו פתח.

שיביאו השלמה וְהֲכָלָה .

של הפגישה בין געגוע לגעגוע.

אז נאמרת מילה אחת או שתיים.

שלא במקומן.

שלא בעת הנכונה.

ובאחת מתיישבת לה התובנה.

מריעה בכל פה את נוכחותה וצבעי האש שלה.

מאכלת לה את מרחבי נוכחותה.

לא ידעתי למה

הייתי עסוק בלזכור אותה

כל יום

עתה אני יודע

שאשכח אותה כל יום

עתה העננים פחות מאיימים.

הקסם שלהם מפתה.

כמו הרוחות המבקשות את נוכחותי.

המסע הזה לובש צבעים חדשים.

באופן מפתיע, אני שמח על השיחה.