| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
פגישה קוסמית
הכניסה לריו אינה מלבבת במיוחד. שכונות תעשייתיות מפוייחות. גיטאות מוזנחים ובחשיכה שכבר ירדה, הכל נראה מוזנח יותר. מפחיד יותר. הגיטאות Favelas של ריו מפורסמות בעוניין ובפשע שאורב בכל פינה. וכמובן גם בסמבה. לא מומלץ להסתובב שם לבד במשך היום, וודאי שלא בחשיכה. ואני נוסע עם אישה שמטפלת בהגה כמו במשחק מחשב פראי והחששות מחלחלים בי. ריו, לבד. מותש מהטיסה ומהחום שלא מרפה. עזבנו את הרבעים האפלים ולפתע מרכז העיר. נוצץ ומבריק. חנויות מותגים כמו כל עיר גדולה בעולם. בניין האופרה מבהיק ביופיו והמוני תיירים. פרסיליה מסבירה ואני סופג ומנסה להיות עירני וקשוב. משימה לא קלה. כמות הרשמים שספגתי מאז שנחתתי היא גדולה. עזבנו את מרכז העיר ויצאנו שוב לאוטוסטרדה. הרחובות חולפים בתחתית הכביש. הרבה עצים והרבה ירוק. גם בחושך המואר לפרקים אפשר להבחין ביופי של השכונות. ושוב נטשנו את הכביש המהיר והתחלנו לטפס מחוץ לעיר. שוב גיטאות שנראות בשעת לילה נטושות ומאיימות. עוד עיקול ועוד רחוב ולבסוץ פרסיליה עצרה את המכונית.
היא עם הצ'ימידאן ואני עם כל הכבודה שלי. התחלנו לטפס בשביל שעולה לבית. הרבה ירוק משני הצדדים. קשה לי להבחין בצמחים, אך ריח היסמין ברור. גם רעננות של ירוק שעמדה באוויר. הריח וההרגשה כלכך מוכרים. לא יודע מהיכן. אך משהו היה לי מאוד ייחודי. עם כל צעד התחושה הלכה והתחדדה עד שהייתה בהירה והעירה בי תאים רדומים. הייתי כבר כאן. חד וברור. הגענו לדלת שהייתה פתוחה, ושם חיכה ז'אייז'י.
במטוס חשבתי עליו. דימיינתי את מראהו ואת עיניו. התמונה שראיתי בדימיוני הייתה ברורה. אני בדרך כלל לא זוכר פנים. גם של אנשים קרובים. כאשר אני נפגש איתם דמותם ידועה, אך כאשר אני ניפרד מהם דמותם גם היא ניפרדת. עד לפגישה הבאה. לכן, אני גם לא מצליח לצייר דמויות של אנשים לפני שאני ניפגש איתם. אך עם ז'אייז'י זה היה שונה. ראיתי את פניו ואת עיניו באופן ברור. רך ומאיר. טוב להגיע כך לפגישה עם איש ששמעתי עליו כלכך הרבה. שכלכך הרבה אנשים דיברו עליו באהבה וכבוד.
ושם הוא עמד. לבוש בגלימה כהה ובעיניים וחיוך שהרבה אור נישפך מהם. בדיוק האיש שדימיינתי. אפילו את שפמו השחור המקושט בלבן ראיתי כבר. וכמו בכל פגישה קוסמית שכזו, גופי ידע בדיוק את האיש הזה. פעמים לא מעטות כיניתי אותו רוזן. לפעמים אפילו התבלבלתי וחשבתי שרוזן הוא אני. אני זוכר גם לילה אחד שרוזן הקים אותו מהקרשים. הרבה שנים מלווה אותי הדמות הזאת, והנה אני עומד מולה. התרגשותי הכריעה אותי ותוך כדי סחרחורת ניסיתי להתיישב. לרוע המזל היו שם שתי מדרגות, ואני נפלתי ונחבטתי. כלכך עייף הרגשתי. מותש. כל העייפות של הטיסה ושדה התעופה והמפגש המהמם עם פרסיליה הפיל אותי לרגלי האיש הזה. אני לא זוכר הרבה על איך הגעתי פנימה ומה קרה איתי. בבוקר פקחתי עיניים בתוך מיטה מדיפה ריח ניקיון ויסמין ועם בלבול גדול.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
