| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
יורד ועולה
למדתי כי שיעורים בהרצאות הם נחמדים. אפילו מאירים.
לפעמים, כאשר אני מביט פנימה אלי, השיעורים מקבלים גוון של עלה בודד מול רוח גדולה. גם הפעם נוכחתי כי הרבה רוח יש בי וכי היא יודעת לנפנף את עליי עד אשר הם כמעט וניתקו. השורשים העתיקים ביותר שבי אחזו בי מול הרוח שעלתה ממני.
כך הייתה תחושתי כאשר ניתליתי בצוק והתחלתי לרדת. עוד לפני כן, היה זה פחד פיזי שממאן להניע את הרגליים. שמשתק את הידיים שלא נשלטות ואשר החלו לרעוד. אחר כך, הם הסתדרו כחיילים ונשמעו לאיזה קול עמוק שבי שציווה עליהם לזוז.
עטוף בשיעורים והוראות וקירות שעליהם התאמנתי, ירדתי ונעלמתי מעיני המדריך אל הלא נודע. חשבתי על הצוק, ומנגד עולה כל הירוק שמזמין. בפער שביניהם חשתי את הפחדים דואים על אדרנלין. לא, לא שיערתי את אשר יעלה ממעמקים. שם מהאוקיינוס העמוק ביותר של פחדי, שהוא ממלכתם ומקום שלטונם הבלעדי. הם שלעיתים כלכך נדירות שוזפים את אור היום.
איבדתי פעם את חיי לכמה דקות, ולא ראיתי אורות ואף לא תמונות. חיי לא רצו לפניי אז. הפעם, כאשר ירדתי במורד הצוק. תלוי לחסדי חבלים ואבזמים, הופיעו תמונות. האישה שאיתי החזיקה בליבי ולחצה על פנס הקסם של חיי. ראיתי את הנשיקה ואת החיבוק. את המנהרות האפלות ואת חיבוטי הכנפיים. חזיתי בנפילות. ראיתי אותי. אותי נטו. מסתער החוצה ברוח גדולה. והמשכתי. אני האוטומט המשיך להניע ידיים ורגליים. לאט ובטוח. הייתי שניים. האחד שיורד והשני שמתקלף. היא חייכה כל הזמן בריחוק קבוע. לוחצת ומאירה. לרגע ראיתי את התמונה ואז היא התנפצה אל הלאנודע.
מניע את עצמי ומולי סלע קשה. מניע את עצמי מתרכך מולי. מקשיב לפעימות הסדורות. לחיכוך החבלים. לצווחות עַקָּבִים. אחד מהם לא הרפה. כמו גל, צווחתו התקרבה מנסרת את נוכחותי ואז מתרחקת. הגברתי את אחיזתי ונהניתי לחוש איך השרירים נשמעים לי. אוהבים להתפתל ולהימתח. על הגל נעתי וירדתי. קל יותר. בטוח.
למטה, הרמתי מבטי להביט בַּעַקָּב שליווה אותי. חיזק את אחיזתי.
עוד דקות שהוא הקיף אותי, עולה ויורד, ומבטי נתלה במעופו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
