| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
חזרה הביתה
הגיעה זוגתי הביתה.
חמישה ימים של חסר.
31 שנים עם אישה אחת שפירקה אותי לאט.
לאחר מכן האמנתי שנגמר.
שלא רוצה עוד.
אני ואישה לא.
אני לישורת האחרונה הולך לבד.
ללא אישה לאחוז בידה.
ללא חיבוק.
הגעתי לכאן חתיכות חתיכות.
לאיטם שיפצו ותיקנו אותי רוזנה ואביה אָמור, זיכרונו לברכה.
לימדו אותי חיוך.
לימדו אותי עצב מתוק.
הראו לי זריחות.
הראו לי אהבה.
פרח.
כלב.
יופי.
אני לא כל כך רציתי.
ככל שניפתחתי לעצמי.
נסגרתי.
וככל שיפיתי.
כביתי.
יום אחד רוזנה חיבקה אותי.
נזכרתי.
חיבוקים אני אוהב.
חיבוק אני מחפש.
יש לה לרוזנה חיבוק.
שנולד בעצמותיה.
שמוציא החוצה אבקת זהב.
ואז אני מרגיש עטוף.
נושם את אורה.
זה החיבוק שקיבלתי היום.
כשהיא חזרה הבייתה.
אל שקט של שניים.
דקות ארוכות עמדנו חבוקים.
אני דומע.
היא צוחקת.
עכשיו אני מביט בה ישנה.
היא כל כך יפה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
