יומני אלפוחרה

שַׂמְתִּי בְּתַרְמִילִי

צִיּוּרֵי חֲלוֹמוֹת

שֶׁל אָבָק דְּרָכִים

כְּדֵי שֶׁאֲזַהֶה

אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה

כך כתבתי ב- 26/4/2007.

ומאז רק מילים בלי נקודות מתנקדות

עת בי נוגעות

מתיישבות

סביב צלקותיי

מנקות

את העור מרגשותיי

עַתָּה יָכוֹל שֶׁלֹּא לְוַתֵּר

עַל מֻשְׁלָמוֹת שֶׁאֵין בִּי

עַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת

שָׁלֵם לֹא מֻשְׁלָם

שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי

מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

נִיחוֹחַ עוֹלֶה בִּי

נִנּוֹחַ

עִם כְּסוּת עוֹרִי

פרחו המילים

במשק קמצים

מדגישות

אפילו חטפים.

היום החול, חוגג בי,

את כפות רגליי הוא שוב קורא.

וממעל קשתות הבמבוק הגדולות,

אשר אותי מנקרות.