| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
בְּחוֹק וּצֶחִי
אני יושב ומחשב את השטרות שאני עשוי לזכות בהם. מציץ מעבר לכתף כדי לראות שהסכנה רחוקה ממני. נהנה כמו כל התיירים משמש החוף אשר רוקחת בתוכי קאיפיריניה ועוד אחת. מי הקוקוס מצננים את חששותיי מאתמול. אורגים את חוטי האתמול לידי רשת ביטחון. לרגע עזבתי את פרסיליה וכבר היא נטמעה בהמון שמציף את חופי קופקבנה. אני מבקש את מבטה כדי לדעת היכן הוא ליבי. בינתיים אני מתבוסס במי קוקוס ושמש שמבשלת את הרוחש בי.
הלב שהיא ציירה אתמול בלילה על החול. עטופה במטפחת שחורה עטורת כוכבים, היא עמדה בתוך ליבה ופרשה ידיים אלי. שוב אותה תמונה של ציור הבורות שרוחשים סביבי. שוב הלוע שלא נכון לרדת בו עדיין. לא כל עת היא נכונה. חוטי עבר מחוף אחר ומלב אחר נפרשים. מאיימים להטביע אותי תחת רגלי אלה שיבואו מחר. תחת כל המתיקות שיצקו אדם וחווה לעולם. למקום בו רק מרירות שולטת. אני מתקדם בצעדים כושלים. היא כבר לא שם. ידיה שמוטות לצידה והלב מיותם. עתה היא מדברת בטלפון. מדהים. העולם סובב באותו המסלול. אותן המראות נחשפים אליי. תמונה מהרי ירושלים באור ירח נבלעת בתוך לב של חופי הרצליה. וכאן עולה בחוף האפלולי של קובקבנה. אותו הלב. אותו הטלפון. אותו אני.
אני שונה. גם את הלילה הזה עברתי. יום אחרון בריו לפני שנדרים. הצטרפתי לפרסיליה במסע המכירות שלה. לא עמדתי בקצב. זה לא הקצב שלי. התנחלתי על שולחן בחוף ומילאתי את עצמי בקאיפיריניות ומי קוקוס. הודף את כל ניסיונות הרוכלים להטביעני במרכולת בלתי אפשרית. מידי פעם אני רואה את ראש הדבש של פרסיליה מציץ לרגע וניבלע על רקע החולות הלבנים.
"אדון, אדון אתה רוצה כוכב?" אני נמשך מתרדמתי לקול המתוק שמושך בזרועי. ילדה יפה עומדת מולי עם עיני צחוק מבוישות ועם נרות חשמליים בצורת כוכב. אני נידבק לעיניה. אני מכיר את העיניים האלה. הן כאן איתי מרגע שנחתתי בארץ הרוחשת הזו. ילדה יפה. אין יפה ממנה עם העיניים הצוחקות שבה. כלכך שונה מכל הרוכלים. פרח קטן שמבקשת להיות גדולה ולזכות בכמה פרוטות. "אדון, אדון", היא לא מאפשרת לי להמשיך, "בבקשה". ברכות ומתיקות. אני מושיט את ידי לארנק. פורש את רגלי הימנית ומותח את גבי לאחור, בכדי להגיע לארנק. ואני רואה קצה צל שנוגע בכתפי. היא עמדה שם כל הזמן. גופה מתוח בתוך המטפחת האדומה-כתומה. עיניה בולשות וגופה דרוך כקפיץ. עוטפת את הילדה הקטנה. עומדת מהעבר השני של הבור ומביטה. חוששת ואוהבת. אמא פרסיליה שומרת על גורה. מפניי.
קניתי כוכב כחול. זוהר.
הילדה צחקה.
אמא שלה התקרבה ובפשטות דחפה אותי מעט, פשקה את רגליה וטיפסה לחיקי. מנשקת אותי ומחבקת. מנשקת ומתנשקת. צוחה ובוחקת.
פעמוני הצחוק, צחוק של פעם, חיבקו את שנינו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
