| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
המיה ישראלית
אנשים התקבצו כאן מארבע כנפות.
מתכוננים לנסיעה.
הרבה לוגיסטיקה שאי אפשר לפתור בלי נוכחות פיזית.
מכאן ומברזיל.
מישראל ומפולין.
מדנמרק ופורטוגל.
כל אנשי המשלחת שתצא לאפריקה בשבוע הבא.
דווקא בימים אלה, אני מגלה את ישרא כמקום להתרפק.
מקום לבוא ולהשיח את ליבי.
להשתתף בחיי החברים שלי כאן. אתם.
ישרא מגלה בי פנים חדשות.
בתוך החדר שלי בבית יש עוד חדר.
תמיד ידעתי את קיומו.
עתה הוא ממלא אותי עוד יותר.
חדר ישרא.
המקום שהוא רק שלי.
הפינה השקטה שבה אני מוצא את המנוחה הנכונה.
הומה כאן מאוד.
המיפגש הזה חשוב מאוד.
כי פה אנו נשאיר הרבה מגאוותנו.
חלקים מהאגו המטריד שלנו.
נצא למסע כאצבעות יד אחת.
אנרוצה לשתף אתכם בטירדה שעולה בי.
מדוע לישראלים שבינינו, אני ועוד אחת, הכי קשה.
קשה יותר להתכוון למסע הממשמש ובא.
הישראליות שבנו מסרבת להתפשט מאיתנו ולהתאכסן בארון.
אנו חייבים להיות הבולטים שבחבורה. להיות הכי דומיננטים.
כן, גם אני.
זה כלכך בולט שאנו (לפחות אלה שבביתי) צריכים להתאמץ יותר מהאחרים, בכדי להשיל מאיתנו את הישראליות שבנו.
בכל ימות השנה רקמות הישראלי שבי מסייעות לי בהתנהלות היומיומית.
חיסון שקנה בי מקום להתגונן.
עתה, כאשר אני מחויב להתכוון למשהו שאינו קשור לישראליות, קשה לי.
קשה לוותר.
אנלאיודע אם זה מאפיין ישראלי.
אך זה בולט מאוד כאן בקבוצת האנשים שהתכנסה בביתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
