| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
סופעונה
בימים האחרונים אני אורז תרמילים. מהדק אבזמים ובודק מיני מכשירים. כל הידוק מאשש רגש חדש. מכל חגורה נתלה חיוך שאני לא מכיר. הרבה יש לי ללמוד. הרבה אני לומד.
תחושה של סופעונה אופפת אותי. אולי סופשנה נכון יותר. לא יודע. מה שכן אני חש בוודאות שהופ טרלללה גדלתי בשנה. תחושה טובה לקום בבוקר ולהרגיש שעליתי כיתה. ששנה חדשה באמת משתלשלת לה מכל פינה.
רק לפני 60 ימים חשבתי שדרכי עומדת להשתנות שמספיק עם המסע הזה למונגוליה. הוא שואב ממני יותר מידי כוחות. למרות שאני רק בנ25, הרי גופי לא נהיה צעיר יותר. השנים נותנות את אותותיהן. המוות ההוא מסרב לנטוש לגמרי, ואני כזקן מצוי מדבר על גיל 25. נו באמת, לחשתי לעצמי בלילות. מספיק ודי. והמשכתי בכל זאת. אולי בכוח ההתמדה. אולי משום שלא הייתי מחובר אל עצמי לגמרי.
ונסעתי לברזיל בידיעה או החלטה מתבשלת שזה יהיה החלק האחרון של המסע למונגוליה. שאחריו אקח את כל מטלטלי ורכושי ואשוב לבנות בית סביב עץ הלימונים שלי. אולי עם אישה שפגשתי. עם עצמי. זה הרגיש לי נכון. נסעתי לברזיל עם בירכת דרך מאולצת. עם געגועים. שם, היו אנשים שניסו לחדור לכל המקומות שלא התרתי. החוויה הייתה חזקה מאוד שם עם אישה אחרת שלא אפשרתי לה. עם איש שכן אפשרתי לו. כתבתי על זה לא מעט בשבועות האחרונים.
ושבתי לספרד. ומצאתי שגעגועים שהיו לא המתינו ואי בירכת הדרך כן חיכתה לי. ושמחתי. שמחתי על תעודת השחרור שנפנפו מול פניי. על השחרור הפנימי שזכיתי לו. ידיעות חדשות צפו ועלו לרקמות שיכולתי לראות. מהמקומות הננגעים ביותר שלי הן עלו. החלטתי להחליט. החלטתי שאני כן רוצה לצאת למסע עם אישה חדשה שפגשתי. שלא נתתי לה מקום. אני עדיין לומד את מקומה ומקומי. עדיין אנחנו רוקדים אחד מול השני ואחד עם השני.
ומחר נצא לדרך. היא ואני ועוד שישה אנשים. כל השאר שסייעו בתכנונים עזבו כבר. עתה אנחנו השמונה. יד אחת שיוצאת לדרך. הרבה שימחה לבאות יש בי. הרבה חששות מפרפרים לי בבטן. אני מקווה שאני מוכן למסע. מסע אחד יהיה מדרום אפריקה לזימבבואה, דרך נמיביה ובוטסוואנה. מסע מקביל יהיה המסע שלי פנימה. ויהיה גם המסע עם אישה. 100 ימי מסע.
הרבה התרגשות. הרבה.
אנלאיודע מתי אצור קשר לכאן.
אני מקווה שזה לא ייקח ימים רבים מידי.
בינתיים אני ניפרד מכם שהייתם לי משפחה וחברים אוהבים יותר משלוש שנים.
הרבה סייעתם ותמכתם ואהבתם.
אין לי מילים לתאר את התודות שאני חש למקום הזה.
המקום הזה הוא אתם.
תודה מקרב לב שבתוך ליבי.
אני מצרף מפה של מסלול שדומה למסלול שלנו.
המסע שלנו יהיה דומה אך גם מאוד שונה.
נקודת ההתחלה והסיום דומות.
מקייפטאון שבדרום למפלי ויקטוריה בצפון.
ממש אוהב אתכם חברים שלי.
תזכרו את האהבה וה- care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
