יומני אלפוחרה

לפעמים, יוצא לי בשבת לעיין בספרים שלא נכתבו.
בסיפורים שלא קיימים על תולדות האדם.

הכי אני אוהב את סיפורי הקומיקס שלא צוירו אף פעם.

הבוקר רוזנה הניחה ראשה על כתפי.
שלווה של שבת בבוקר.

לאחר שגמר אלוהים הטוב את סיפור הבריאה, בא לביקור לראות איך הגירסה הראשונה שלו מתפקדת.
מסתובב ונהנה.
מחכך ידיו בהתפעלות לנוכח הצלחתו.
ואז, ומה רואה?

מסתובב לו אדם נכה רוח.
מסתובבת חוה מרוטה עם דמעות שיבשו על פניה.
מודאג פנה אלוהים לאישה.
מה קורה מלכת הבריאה?

הביטה בו האישה במבטי תוכחה.
אתה, אתה...!
כל כך חכם.
עם הלב הגדול שלך.
עם יכולתך האדירה.
איך יכולת לעולל לנו, ובעיקר לי, כדבר הזה?

נבהל קצת אלוהים, כי הרי אם כל חי היא.
מה קרה יקירתי?

יצרת אותנו ללא חיבור מתאים בין ראש, לב וזרועות.
לב פועם נתת לנו.
ראש נאה הענקת לנו.
וביניהן זרועות שמוטות.

ואיפה אניח ראשי למנוחה?
ואיך אחבק את אישי?
וכיצד יעטוף הוא אותי?

אומנם,
לך אין בת/בן זוג להתרפק.
ובכל זאת, תבין, אנחנו זקוקים למשענת שכזו.
תעשה משהו...
בבקשה...

אלוהים, או לא אלוהים?
בטח שהבין.

מייד רץ אלוהים למעבדה.
עיין בתוכניות.
הריץ סימולציות.
בדק כמה דגמים אפשריים.
וחזר לגן עדן עם מתקן מוזר.
חיבור בין ראש לזרועות.

כתפיים הוא קרא להם.

הרכיב, כיוון ומתח אותם במקומם.
ובינגו.
יש חיבור.

עתה יש מקום להניח את הראש.
לשקוט.
ניתן לפשוט זרועות.
לחבק.
להתעטף.

תודה לך חוה.
תודה אלוהים.

Hombre - בספרדית איש או גבר.
Hombro - בספרדית כתף.