| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
אהבה בירוק
אין כמו השוק לחפש אהובות.
בנות זוג שילטפו אותי.
כאלה שזמר אהבה בגופן.
שנשיקותיהן משכרות.
למה דווקא השוק?
נו באמת, איפה הבנאדם יכול לראות נשים משוחררות?
הן פוסעות בין הדוכנים.
מריחות ומדיפות.
רוטטות ומרטיטות.
זו המולת השוק.
ריחותיו.
ריחותיהן.
שמשרות עליהן ביטחון.
הרי זה השוק.
כך משוטט לי בשוק.
נהנה מקציר חושיי.
ומחפש את זו הירוקה.
הצנועה והחסודה.
במקומות אחרים היא זוהרת.
מוזלפת מי ברז זולים.
אך כאן אני יכול למצוא אותה ירוקה.
מיסתורית.
קורצת בבישנות.
ממתיקה סוד.
פטרוזיליה.
אספתיה לחיקי כמאושר במאהבים.
היא מלטפת מדגדגת.
בוחנת יכולתי.
המשכתי.
מחפש את הלבנה.
אשר לא שזפה חום תנור אפל.
אשר לא יבשה ממלח.
זו אשר ידעה רק שמש מידברית.
חלבית.
עם ירכיה החלקות.
המבטיחות לילות שימחה.
כי מלילות המידבר היא יפתה.
מחומו הלוהט.
שקד היפה.
בפינתה הקבועה חיכתה לי.
מגרגרת יופייה.
מערטלת עיניה מולי.
פטרוזיליה התקשתה בנשימתה.
עת אספתיה לחיקי.
מחובקות השתיים.
הירוקה עם הלבנה.
מחזה נוגע ללב.
עוצר נשימה.
בנות הזוג מתגפפות בחיקי.
לומדות זו את גופה של זו.
שרות שירי אהבה קדמונים.
מבקשות זו את ביטנה של זו.
המציאות גם היא הייתה שם.
מזכירה לי מתוך המולת השוק.
בכדי להרגיע, אספתי גם כמה ראשי שום חומים לתרמילי.
לנגוס את טעמי השוק בביתי.
איך תוכל אהבת השתיים להתקיים ללא נפש.
מצאתיה בפינת הנשמות הממתינות.
את זו ירוקת אור השמש.
עתיקה ביופיה.
זו אשר כה אוהבת להיספג ולהרוות בדמי שלי.
שמן הזית.
בדרך עוד אספתי כמה לימונים.
להעמיק את המישחק המקדים.
עם כל כבודת האהבה הזו.
רוגשת בתרמילי.
מרעידה את חיקי.
שבתי לביתי.
הייתי מרוגש חווייתית.
טינטו אדום מרִיוֹחה סידר אותי.
פרשתי את האוהבות בשמש.
שייהנו.
שיכירו.
שיערגו לגופות חברותיהן.
שיכמהו לשמן המחייה אהבות.
לשום המרגיע צעקות.
ללימון המעמיק נשיקות.
ואז בא הרגע.
ראשונה פטרוזיליה.
רחוצה ומדיפה.
מבקשת את כאביה לעולם.
ואני אמון על כאבים.
קרעתי ממנה גזרים בעדינות.
חושף קרביה לשמש.
מתענג על ריחות מיציה.
עונג.
בעדינות הנחתי קרביה הפועמים.
בין ירכיה הבוהקות של שקד.
מלטפים מעיה החשופים את חמוקיה הלבנים של שקד.
מספיגים עינוגיה על עורה החשוף.
מבקשת שקד להיפתח ולספוג עוד ועוד.
ואני כבעל ההרמון, מקשיב ומקיים.
הינחתי את התערובת הפועמת.
במעבד אהבות וכאבים.
ופתחתי את קרבי השקד.
איפשרתי לשתיים לאהב את בטנן הגועשת.
ריחות מעשה האהבה מילאו ריאות ולב.
רחש אהבה עולה מעינוגיהן של שקד ואהובתה.
הגיע הזמן להשקיט את צעקות תענוגותיהן.
הוספתי כמה שיניים נוגסות של שום.
לנגוס בכאביהן.
להפיג זעקותיהן.
להעמיק עינוגם.
ומייד צירפתי את טיפות הלימון הריחני בחריפותו.
פותח כל שביל ניסתר של טעם.
מנשק את יופיין.
מבריק את בשרן.
פותח את עורקיהן.
מענג את האהובות עד לאיבוד החושים.
פעורות, מתחננות האהובות.
מוכנות.
פתוחות.
בעדינות רבה התחלתי לטפטף את השמן.
מעניק נפש להתאהבותן.
מייצר אהבה.
מוסיף מעט ונותן לו לשמן להיספג בגופן.
להרוות צימאונן.
באהבה אין מהירות.
רק סבלנות.
מוסיף ומעמיק.
מוסיף שוב.
מעמיק וחופר.
עד שכל נקבוביהן הוספגו ורוו.
השמן מפכה.
אהבה.
וכדי להנציח אהבתן.
הוספתי מעט מלח גס.
כזה שיודע לחבק.
מרגיע.
מחזק אהבות.
וכך איהבתי את הזוג בירוק.
איהב את אורחיי.
בשבת וראשון.
ואני הייתי מאושר כמלך ההרמון.
כמדאם המספקת את המשובחות שבנערותיה.
למי שהגיע עד לכאן, אהב ונרגע איתי, הרי כל הסיפור הוא:
- חצי זר פטרוזיליה
- 150-200 ג' שקדים לבנים קלופים ולא קלויים
- 5 שיני שום קלופים
- מיץ מלימון אחד
- מלח גס מהים לפי הדעת
- שמן זית משובח עד לרוויה של התערובת, בדומה לאופן שבו מכינים מיונז.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
