| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
חמש נשים ומוות אחד
רוזנה
פָּלוֹמה
ויקטוריה
פִּילַאר
ברברה
חמש נשים אהובות.
התקבצו כאן היום.
טורחות ומביאות מקסיקו יפה לביתנו.
בוריטוס
מוֹלֶה
מָנְזַנִיה
מלטפות
מאהבות
מחבקות
מכרכרות
ואני כמו במסאז' מתמשך.
מתענג על חברותן.
אהבתן.
אחת אוהבת.
אחת מאהבת מהעבר.
אחת מאוהבת בהווה.
אחת מלטפת בצחוק פעמוניה.
אחת מרגשת בריקודיה.
תענוג של ראשון.
ופעמון הכנסייה פולש לביתנו.
לא הקיש בדלת.
לא שאל לזכותו.
כך בא וחדר לפינות אהבתנו.
תמיד הוא כך.
חיים בצל מיגדל פעמוניו.
כל שעה מנסר את מנגינתו.
מקצר סייסטות.
מקיץ את השמש.
משכיב את הירח.
מוֹלֵךְ בחיי הבתים.
מזרז את המאחרים לתפילה.
בקול פעמונים אינטנסיבי.
מגעיש את הדם.
מקפיץ רגליים.
כאשר נשמה חוזרת לבוראה.
קולות הפעמונים מלווים אותה.
מסייעים לה בדרכה.
קול מונוטוני.
מעיר את עצב כל הזמנים.
חודר לכל פינה.
מהדהד מוות בראש.
צליל מונוטוני.
ישב צרוד.
כאן.
שעות על שעות.
עד לחצות הליל.
דווקא היום.
כאשר חמש נשים מאהבות אותי.
אוהב בחמדה את יפי הנשים.
ובא מוות להחריד מנוחה.
להחדיר עצבות בשימחה.
כל הערב ישב לי מסור בבטן.
מנסר ומנגן את שירי המוות.
ורק אני שמעתיו.
רק בדמי הידהד בזיכרונותיו.
עכשיו השתתק.
רק המזגן לוחש.
הנשים הלכו.
רוזנה פה.
שקט עכשיו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
