| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2004
מבטים
פעם אחרונה הייתי כאן לפני חמישה חודשים.
ראיתי אז מבטים של אנשים יראים, על מדינה שנשמטת להם בין אצבעות חייהם.
נחרדתי אז מהמדרון התלול שקרונית החיים פה מדרדרת בה.
זה היה לפני חמישה חודשים.
עתה אני שוב כאן.
המדרון נראה כמישור מוריק.
הכל זורם, הכל אפילו נראה ומרגיש שמח.
זה היה אתמול.
אתמול גם ראיתי אישה ברחוב.
מולה הלכתי.
מטופחת, נאה.
פסענו זו לקראת זה.
זרים.
לא מכירים.
כשהתקרבי דיי, ראיתי את המבט שלה.
את הפנים.
ונבלמתי כאל מול קיר אלים.
פניה זעקו באימה:
איבדתי את חיי.
וכבר חלפנו זה על פני זו.
אחר כך, כל שראיתי היה מבטים של אנשים נתקעים.
נתקעים במדרכות.
מבטם נאחז כיתדות במידרכות הבוערות של אוגוסט.
והייתי עצובבבב
טיפטפו לי דמעות בבטן.
הבוקר שוב אני נושם.
נשימות אחרות.
יושב בבית קפה.
מזגן לוחש את בועתו.
בועת פברואר של חודש אוגוסט.
חום גופי מצטנן מול המזגן השקט.
האייס קפה מצפה את גרוני בקרירות מבורכת.
מולי מבט אישה.
אני נמזג לתוכו.
שולח את פחדיי להיאחז ביתדות שראיתי במדרכות העשנות.
ולא מצליח.
כל מאחזיי נמסים בחום אוגוסט המאכל.
יתדותיי ופחדיי מתאדים.
הכל מתאדה.
נמזגתי אל תוך המבט ומצאתי אותו מביט בי.
ממעמקי ביטני אל תוך עיניי.
צובע את חלוקי דמי באור של זריחה חדשה.
אויש, כמה שזה מפחיד.
אויש, כמה שזה טוב.
מבטי שלי גם.
מופיע פתאום.
אחרי יובלות.
מרגיש טוב פה המבט שלי.
ארצי.
עיר זרה, אך בארצי.
מביט לו מבטי אל מבט האישה ממולי.
ורואה לפתע תמונות ששכחתי.
ארץ של חיים נפתחת מולי.
נזכרתי באהבתי הראשונה ואני בן 12.
איך הפכתי מילדון לנער שנצרב באהבה.
הכל הישתנה אז.
הכל השתנה היום.
מה שמבט מסוגל לראות.
מבטים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
