| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2004
התמסרות
אני מסתובב כאן בארץ הקשה והרכה הזאת.
אני מביט באנשים והם מביטים בי גם.
אם אני מחייך במבטיי אני רוכש שימחה מהאנשים.
בשקט הם מתרככים מולי.
מתמסרים לשימחה המשודרת ממני.
זו שאני מעלה בהתכוונות ממעיי.
אני שמח מכך שאני מצליח ללחוץ על הכפתור הנכון שבי.
אני עולז למראה הבעות השימחה שמתרככות מפני האנשים.
אני מאושר שאני גם מעלה את צפיפות השימחה באטמוספירת הלבבות.
גם באטמוספירת כדור הארץ.
כל זה לא יכול להתקיים ללא התמסרותי.
ללא התמסרות האדם מולי.
התמסרויות קטנות.
כמו זרעים נובטים.
צירי לידה של התמסרויות עמוקות יותר.
ואצלי.
אצלי אני חש איך שרירי ההתמסרות מעירים את יכולת הקבלה שלי.
מעמיק את הכלתי.
את תכולתי.
מתנות קטנות של יום.
חיוכים מתמסרים שלי.
חיוכים מתמסרים של איש.
חיוכי האישה בארוחת הבוקר.
אני לומד ומשתפר...
להתמסר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
