| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
טורקיז לרגע
היום כמו בעוד שנים.
אותה התחושה שתהיה, שהייתה, שהווה.
למוד תחושות ואירועים אני.
למוד חיבוקים ונשיקות.
כן, כך הרגשתי היום כאשר חיבקתי אותה ולחשתי באוזנה שהיא הייתה גדולה.
מצגת ניפלאה, שהפתיעה את כל רואיה ושומעיה.
אותי לא.
וכך יהיה בעוד שנים, כאשר אבוא להקשיב לך.
לא, לא אדע שאת תהיי המציגה.
הרי כלכך הרבה סעיפים יהיו על סדר היום של חבר הנאמנים.
וכאשר אהיה שקוע בתקציר ההרצאה מוחי יקפיא את חושיי.
כמו עמוד מתכת ירטוט בי ולא יפסיק.
הקול שלך שימלא את החלל בינך לביני,
אותו אני אזכור לעד.
לאט לאט אני ארים את ראשי ואכן זו את.
השנים היטיבו איתך, או אולי זו החליפה שנגזרה יפה על גופך.
החיים שוקטים נראים בעינייך.
כאילו הישלמת עם לבדיותך.
מוזר היה לי לעבור היום על רשימת ההשקעות לרבעון האחרון.
לראות שעתה אני מבעליה של החברה שעבדת בה ואולי את עדיין מועסקת שם.
לפעמים, אפילו רשימה כזו מאפשרת לחוש את החיבוק של היום ואת הטעם שלו בעוד שנים.
ברור הרי שלא אוכל לעמוד במצגת שלך.
כי כבר איני ניכנס אל תוך כדור הבדולח.
שלך או של מישהו אחר.
המימדים שלי השתנו עם השנים.
אפילו שעדיין הקול שלך יכול לעצור את זרם הדם שבי.
לטשטש את הטורקיז שבאוויר.
לרגע אחד...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
