| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
שוב 4 בנובמבר
בדרך כלל הימים שלי זורמים.
אני הולך לישון ולא חושב על מחר. אני לא מתעורר למחרת והדבר הראשון שאני חושב עליו הוא על היום.
ויש ימים בהם אני נעצר. עוד לפני שהיום בכלל מגיע.
כזה היה אתמול שהצביע על היום.
כזה הוא היום הזה של ה-4 בנובמבר.
כל שנה זה חוזר על עצמו. כבר 12 שנים.
אך השנה הזיכרון הרבה יותר חריף משנה שעברה.
כי הצפע הההוא מאיים שוב על החברה.
שוב הוא מרים את ראשו.
ראיתי אתמול בהפגנה שוב ושוב את הכרזה של: לא נישכח ולא ניסלח.
לא יודע אם העצרת התקיימה בסימן ההכרזה הזו.
לטעמי, חשוב יותר מלא נסלח, הוא למנוע. למנוע שוב את אלה שרוצים להכות בחברה הישראלית. ויש לצערי כאלה שמנסים להכות.
הנה רק היום פורסם שאת נשיא המדינה הלבישו כבר בכפייה עם כיתוב מתאים.
כן, אני ניזכר ומתחלחל.
וזה מזכיר לי כמה חשוב למנוע הישנות של מקרה כזה שוב.
אתם יודעים, לפני 12 שנים הם ניסו להכרית את ענף השלום מסדר היום המדיני של ישראל.
ועתה המחרחרים קצת מודאגים. כי היום, אין אף מנהיג ישראלי שיכול להסיר מסדר היום המדיני את נושא השלום.
אני יודע שהרבה לא נעשה בתחום.
אני יודע שמנסים לסנוור אותנו שלא נראה באמת כמה שלא נעשה.
אני יודע שנוח להם לעושי המדיניות שכך מתנהלים הדברים.
אך להסיר מסדר היום את נושא השלום הם כבר לא יכולים.
מענף אחד קיבלנו עץ שלם.
אני מקווה שהעץ הזה יעלה סופסוף פירות שכולנו נתבשם מהם.
אני אולי תמים, אך אם כך לא יקרה אנא באה מדינת ישראל?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
