| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
תרמתי חיוך
בעוד פחות מחודש אהיה בנשבע.
שבע שנים מאז שאיבדתי את חיי וקיבלתי אותם שוב.
אני זוכר, בטח שאני זוכר את הימים שאחרי.
את המחשבות על השבריריות שלי כאן על האדמה.
רגע אחד הייתי הכי שיכולתי להיות.
מאושר ושמח וחי.
ועוד רגע ולא הייתי.
נדה.
הייתי?
כמה רציתי באותו הרגע להמשיך ולהדהד לנצח.
כמו מצבה חיה.
כמו חיוך שלא יימחה.
כך בערך חשבתי כאשר ישבתי מצפה לדוברת בית החולים.
חיכיתי לפגישה איתה בכדי להתראיין לכתבה על הצוות שהציל את חיי.
כאשר נכנסתי למשרדה היא הייתה מאוד מרוגשת.
סיפרה על המצווה הגדולה של ארגון אדי.
על כך שאין עם ישראל נענה לקריאה לתרום איברים.
לקחתי טופס מערימת הטפסים שאנשי אדי השאירו במשרדה.
מילאתי את הפרטים ושלחתי.
כלכך פשוט להשאיר חיוך.
לתרום.
הוֹתַרְתִּי סִימָן
לְאִישׁ, עַל הַר שֶׁנִּשְׁאַר
כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר
רוצים גם לתרום חיוך ותקווה?
כלכך פשוט.
תלחצו כאן או כאן עם אהבה ו- care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
