| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
תחבושות
היום הזה הוא יום קשה.
פעם כתבתי על פצע של ילד.
דִּמַּמְתִּי
בִּצְוָחָה
שֶׁהָפְכָה לִצְעָקָה
שֶׁנָּדַמָּה לִדְמָמָה
אִמָּא וְאַבָּא
הֵסִירוּ תַּחְבּוֹשׁוֹת
גְּלָדִים כֹּה שְׁקוּפִים
מְשַׁמְּרִים אֶת כְּאֵבַי
רַק מָקוֹם אֶחָד
לֹא נִנְגַּע
לֹא נֶחְבַּשׁ
לֹא מַגְלִיד
שָׁם
הַזְּמַן טָוָה קוּרָיו
סְבִיב עֵינַי
בִּקֵּשׁ אֶת עִוְרוֹנִי
עֵינַי כְּפוּתוֹת
בְּפַחַד
שֶׁל צְחוֹק מַבִּיט
קָפוּא
מָתַי אֶגְדַּל
מֵעַל הַכְּאֵב?
רוֹצֶה לִישֹׁן
ולְהִתְעוֹרֵר גָּדוֹל
חָזָק וְקָשֶׁה
כְּמוֹ אַבָּא
לֹא רַךְ כְּמוֹ אִמָּא
תחבושות.
אני לא מצליח להיפטר מהמילה הזו.
מההרגשה הזו.
מהידיעה הזו.
וזה רק ילד אחד.
להכפיל ולשלש ולרבע.
מאות אלפים, מיליון, אולי יותר.
ערמות של תחבושות.
הר של תחבושות.
עקובות מדם ילדים אנוסים.
לא צריך להגיב, רק לקרוא.
אנא, תקראו כאן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
