 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
להיעלב עבור מר אייזן
1. בלילה
פתאום באמצע הלילה ריח מוכר אך זר. החום שלא בא אל אפי כבר זמן רב. בחוסר רצון מסתקרן התהפכתי אל הריח. הגוף השעיר והמתוק הזה. לא להאמין שאחרי כלכך הרבה זמן הוא הופיע שוב. אוף איתך, אני פולט. דווקא באמצע הלילה אתה מופיע. והוא רק מגרגר כדרך החתולים. אתה יודע מה זה לנקות אחריך את המיטה? מחר כל הבית יהיה מלא בשערות כחולות! את כל ישותך הכחולה תשית על הבית. והוא בתשובה מגרגר ביתר שׂאת ומתכרבל אל חיקי. ממנו כבר לא אפטר הלילה. דיבור ארוך יש לו אלי, אחרת היה מגיע בבוקר. אם הגיע במחצית הלילה כדאי שאצטייד במלאי קפה וקרקרים.
התגלגלתי מחוץ ללפיתתו וגלשתי במורד הקומה למטבח. עשיתי את כל מה שאני יודע על קפה וחיכיתי בפאטיו. נו איך לא? נרדמתי. שוב הריח הזה העיר אותי. הוא ראה שאינני חוזר ובא אחרי. לא מוותר לי ולגחמות השינה המוזרות שלי. קפה! כך נזכרתי וטסתי בבהלה למטבח. הקפה התחמם לו בקָפֶטֶרַה החשמלית, ממתין לי. עם קפה וצלחת קרקרים חזרתי לפאטיו ופניתי לאריה הכחול, נו, אמרתי לו בפולנית צחה, מה קרה עכשיו? רוזן ואריה גמהם זקפו אוזניים מחכים למוצא פיו. הם הבינו עוד לפניי שטיול הבוקר לפאקו יתאחר היום, והצטנפו להם בפינות, ממתינים ליקיצת הסנוניות.
אתה צריך להיעלב, פתח האריה ואמר לי.
להיעלב?! משכתי את ראשי לאחור בתמיהה.
כן, עלבונו של מר אייזן לא ימתין לך לנצח.
מר אייזן, מר אייזן, מיהו מר אייזן לעזאזל? אני שואל אותו.
בלי לשון גסה הוא משיב לי. מר אייזן מחכה לך כבר יובל שנים שתיעלב בשבילו, ואתה שכחת מקיומו.
האמת, שמשהו בשם הזה גירד לי בקצה הפדחת, אך לא יכולתי להניח אצבע על זהותו.
מר אייזן, ממשיך האריה בשלו. מר אייזן וחתיכה נוספת של קנה סוכר.
מר אייזן של גזוז במחיר של סודה.
אומר לך משהו?
כלום. נאדה. איך שאני לא מסתכל על זה, אני נתקע באפילה מוחלטת.
מכאיבה.
אני מגיע למקומות שאבדו ואינם.
אה, עיניו של הכחול נאורו, פירה בגן בנימין.
את זה אתה בטוח זוכר!
היד שלי היכתה על מיצחי העבה והסתום.
נו בטח, מר אייזמן. איך יכולתי לשכוח?
אייזן, אייזן, מתקן אותי האריה.
אה טוב, טוב אני פונה לאריה, ומדוע אני צריך להיעלב בשבילו?
והוא מסביר לי לאט לאט, כדי לחדור את קשיות ההבנה שלי: כי אף אחד לא נעלב בשבילו עד היום.
שיהיה, אך למה דווקא אני ולמה הוא זקוק לעלבון היום, לאחר 50 שנה?
אתה באמת לא זוכר! כך הכחול.
אני אנסה שוב...
אתמול בחנות השעונים ראית שעון דוקסה.
ואתה מצחיק שכמוך, ניזכרת בשעון אומגה דק שקנית לאבא שלך בשוק הפשפשים באמסטרדם. נו באמת, רק אצלך שעון דוקסה מזכיר שעון אומגה. אפילו ששניהם שעונים של פעם, אך כל אחד מהם עולם בפני עצמו. בערך כמו שבכפר של אריות צהובי פרווה תתחיל לשבח את משפחתי הכחולה. לא רק שאין מערבבים מין שאינו במינו, אלא שיש בכך משום סכנת נפשות רבה.
את שעון האומגה של אבא נעזוב לעת עתה.
בוא שדות יקירי נתרכז בשעון הדוקסה.
טוב, אז אני אלך לגגל דוקסה ונראה מה אקבל.
למזלי, אריות כחולים הם זן בלתי כעיס ובלתי עציב. האריה הסתכל עליי במשנה רחמנות והבטיח לי שעדיין מר אייזן ושעון הדוקסה שלו לא מופיעים בממלכת גוגל.
אה, פתחתי זוג עיני עגל, למר אייזן היה שעון דוקסה. עכשיו אני מבין.
בעצם, לא הבנתי כלום. למר אייזן היה שעון דוקסה ואני צריך להיעלב עבורו.
זה כל מה שנודע לי עד לכאן.
תשמע, אני פונה אליו בטון מעט עייף, הבטחתי לפּאקו שאביא לו הבוקר מהזיתים של אונגה וגם אני רוצה לשתות קפה עם פּאקי. אני יוצא עם רוזן ואריה לסיבוב וכאשר אני אחזור נמשיך. בינתיים תנוח לך כאן בפאטיו.
קיוויתי גם שכמה קשרים נוירונים שבי יקומו לתחייה ואזכר בעוד משהו.
עוד לפני שהוא הגיב כבר יצאתי עם הכלבים לסיבוב בוקר מאוחר, מלא בתהיות על העלבון שנישכח ממר אייזן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
