| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
לא מצחיק אבל יפה
הניגוד בין היופי שנקלע לעיניי לבין דברי רמון היה גדול מידי לי, שניסה להצטנף באוויר הקר.
לכן התפקעתי מצחוק.
זו הייתה תגובתי כאשר רמון אמר לנו שצריך להביא את הסוסים.
נשמע סביר, אלא שבינינו ולסוסים הייתה ביצה.
או יותר נכון, ביצה וסוסים שתקועים להם בכל מיני מקומות בה, רועים את שלוותם.
השמש שירדה כבר מאחרי העצים שלחה גלים של זהב עלפני ראי המים.
כן, זה נראה יפה כלכך, בעיקר אם מנקים מהתמונה את הקור העז ואת הצורך לחבור לסוסים.
זה היה יותר מידי, אחרי יום ארוך של נסיעה וקור שלא הייתי מוכן לו.
ועכשיו רמון רוצה שאני אכנס למים ואביא לי סוס.
יותר מידי.
ברור שחשבתי שזה מין הומור אנדלוסי נישגב מבינתי וכך גם הגבתי.
וכמה שטעיתי.
מבעד זיגוג דמעות צחוקי הבלתי נישלט, הבחנתי בוודאות של שיכור שאכן רמון רציני מאוד.
בין לבין, הבנתי גם שכדאי שאכבוש את פרצי הצחוק למען ידידותנו החדשה.
בכל זאת, הוא הרי אמור להוביל ולהנחות אותנו בימים הבאים.
שלחתי למים רגל זהירה ועוד רגל כמעשה השפן, וכשנוכחתי לדעת שלא כלכך נורא, נתתי למים לעשות את אשר הם יודעים כה טוב.
להרטיב כל חלקה טובה ולאטובה שבי.
כאשר הגעתי לסוסי, אפוף קור ומיצר על מזלי שלא שפר, נזכרתי גם להביט לעולם, ולא רק לחלומותיי על שוקו חם.
מה רבה הייתה הפתעתי לראות את כל זהב השקיעה מתגלגל ומאיים להטביע את ליבי.
או משהו כזה, לפחות...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
