| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2004
סבת סלום
אני נכנס לחדר שלה.
היא שוכבת במיטה.
חיוך של תרופות מרגיעות שפוך על פניה.
אני: בוקר טוב אבואלה.
היא: אין לך ארוחת בוקר בלב?
תרגום לשפתה הפנימית: אין לך אלוהים בלב, שלא הבאת לי ארוחת בוקר?
אני: הולך להביא לך ארוחת בוקר.
היא: אתה עם הראש המלא בדיות שלך...
לאחר זמן...
היא: סבתא שלי כועסת עליי.
אני: ??
היא: כי עתה יודעים כולם כי אני גם אמא וגם אשת איש לאותו אדם.
אני נבוך ומפוחד: סבתא שלך?
היא: כן, בלילה, היא הופיע כועסת מאוד.
אני: טוב, כבר כתבתי ותיקנתי.
היא: עדיין לא. כשתשוב הבייתה אתה תכתוב.
אני: סבתא אמרה לך כך?
היא: היא קראה לי מה שכתבת.
חדים לי לפעמים החיים כאן עם הנשים החזקות האלה.
הן לא זקוקות לטבעות.
הן כאלה.
ואני האיש לומד לאיטי מהי עוצמה של אישה.
אני רוכן אליה לנשק את מיצחה.
אני: מבטיח שאכן כך יהיה.
היא: אתה לא רואה כי כאשר אתה מנשק אותי אני עירומה?
אני: ??
היא: חיבור מפשיט את הכל בין שניים.
אני: ללכת?
היא: לא, רק תשאיר אותי לבושה עתה.
נכנסת כוח העזר ומביאה ארוחת בוקר ריחנית.
אבואלה שכחה מקיומי וכל כולה בריחות ובטעמים שעוד מעט תחגוג.
אני זורק לחלל: להתראות.
ברור לי שקיומי הפך שקוף עתה.
אני פונה לצאת.
לפתע שומע: סבת סלום.
תרגום: שבת שלום (אין שׁ בספרדית)
אני נבלם בתדהמה.
היא אמרה לי שבת שלום בעברית.
לא ידעתי שהיא יודעת את המילים.
פעם ראשונה שכך אמרה לי.
אני נפעם.
איזו אישה.
אני פונה לאחוריי, מביט בה.
היא שקועה כבר בטוסט טבול בשמן זית.
עטוף, אני יוצא ויורד למגרש החניה.
מרוגש אני.
העולם מחייך הבוקר.
דרך דמעה מתגלגלת.
שבת שלום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
