| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2004
בואי נביט אל מה שהווה
את מכירה, אני לא כל כך.
מהם מרחבי הארץ הזאת?
ספרי לי אהובה.
ובכן אישלי,
פעם זו הייתה מדינת על שהשתרעה על כל מרחבי העולם.
הממשי והוירטואלי גם.
ממלכה שהביאה הרבה אור.
אשר חדר דרך הרבה סדקים ללבבות מעט חרוכים.
ואני רק ביקשתי
לדעת כיצד מתייבשת הכביסה שם על חבלי הכאב האישי שלך.
ומה קרה אז יקירתי?
באו ימים רבים של חושך.
עוד ימים ועוד הרבה יותר לילות.
אז הפציע יום חדש.
אשר קבע גבולות מתחדשים לארץ אגדתית זו.
על כל חבלי הארץ הקסומה שהייתה.
על כולה.
כיסו המים בגוונים אבסורדים שמזהירים יותר מעלה של זית ויונה עם שנורקל שמחפשת.
וגם אני הייתי מהמחפשות.
אותך.
כך זה המשיך יקירתי?
רק בחיפושים חסרי פשר?
לא אהובי.
יום אחד הופיע.
יום שקבע.
מעתה נתחיל שוב בהיסוס ובפסיעה תינוקית.
נלמד מההתחלה את ארצנו.
מצור ליבי בצפון.
ועד נפשך ההומיה בדרום.
ומעט גם משתרעת מזרחה ללב השכן שמעבר לחלוקי הים שבך ובי.
ומאז מה, מה התחדש אישתי?
מאז הגיעה גם השבת לשכון בגופך.
אותו היום היה יום מיוחד.
יום שבת.
יום של שנה חדשה מתקרבת.
מין יום כזה.
מהימים העטופים כסנדויץ' של אתמול ומחר.
יום בו הופיעה יונה עם עלה זית.
עבורך.
ביום ההוא היית לראשונה.
כאן.
קורא.
בואי שבת.
היי איתי.
מעומק הדברים.
שלך.
ממעמקיך היא השיבה לך.
וחייך כבר לא היו אותם.
נבראת שוב.
לך.
אכן אני זוכר.
איך ידעת יקירה לי.
כיצד נודע לך איך אישה
ושבת מתקנים אותי.
מקרבים נפש ולב
באמצעות אישה.
אל תוכי.
אל עצמי.
ובמסע הזה שאין לו תחילה.
אף לא אמצע.
יש
25 שנים וגם התרגשות
שנבנתה.
לאיטה.
איתך.
סוף סוף אני גם
נרגש.
כך פשוט.
חוש הטעם מתחיל להזכיר לי.
טעמם של חיים.
צמרמורת
של חיוכים.
ניכתב היום לפני 6 שנים.
תחנה במסע של 31 שנים.
שלאחר מלחמת יום כיפורים.
יום בו חייכתי פעם ראשונה
אל עצמי.
ומאז
התחלתי לאסוף חיוכים.
גם חיבוקים.
אפילו נשיקות למדתי
לטעום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
