| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
איש הלימונים
הקול שלה התגבר, מנסה לסלק את האישה שהסניפה אותי. למה היא מפריעה, היא לא רואה שהלימונים הבשילו ומחכים להסנפה. אך היא לא מרפה וממש צובטת אותי למציאות של הבדיקה. זכרתי כמה קר היה כאשר נכנסתי ולא ידעתי שיהיה קר עוד יותר לשוב מהזיית הלימון שלי. הזיה טובה הייתה זו. כשדיים מחבקים, מחבקות. היא מלמלה משהו על החום שיעלה מהמפסעה בעוד כמה דקות. אני אפילו לא חייכתי ולא חיפשתי קריצה בעיניה. הכל נראה לי ברור כלכך באותו הבוקר. חזרתי להזיה הפרטית שלי. כמה חם ונעים היה שם.
כל המבטים נמשכם ללימונים שלי. כולם מביטים בי ברתיעה ובפליאה. יש כאלה אמיצים (אמיצות) שאפילו מתקרבים להסניף ממני. אני הוא איש הלימונים.
לפני כמה ימים התעוררתי בצמוד לעץ לימונים צעיר נושא פירות.
עוד לפני שפקחתי עיניים היה ברור שמשהו מאוד לימוני התרחש.
גרירת הרגליים של הבוקר הייתה מסורבלת מהרגיל. התווסף שם איזה כאב לא מוכר. אחר. מול הראי לא ראיתי כלום. הייתי נתון בסבך של עלים וקוצים והרבה ריח. בזהירות שלחתי יד לגלות את עצמי בין עלים ופירות צהובים.
זה היה מוזר, אך קיבלתי את המצב החדש באופן טבעי.
היום (מהיום) אני איש עם עץ לימונים צמוד.
ירדתי למחסן ובעזרת מזמרה ניקיתי כמה חלונות מעלים וענפים. כדי שאוכל לראות מה קורה מלפנים וקצת מהצדדים גמכן. בגינה התאמנתי בהליכה. לא פשוט להתייצב תוך כדי הליכה עם משהו שנוצר להיות עץ יציב ונייח. מושרש. לאחר כמה שעות כבר הייתי די מיומן ויכולתי אפילו לשבת בזמן שהוא היכה שורש לידי.
בערב יצאתי לסיבוב בארים ונוכחתי שלרובם אין ערוגות שבהם יכולתי להכות שורש, בזמן שאני לוגם בנחת טינטו ובולס כמה טאפאס. הישועה הגיעה מפאקו. הוא סידר לי חוזה בבאר חדש עם ערוגה רחבה ועמוקה. כל שאני צריך, הוא לדאוג להספקה שוטפת של ריח ופירות. מצא חן בעיניי וחתמתי איתם לעונת החורף.
הם מצידם התחייבו לערוגה קבועה ומתוחזקת, ולמשקה ראשון ושנֵי טאפאס גם.
בכתב יד הוספתי שאני מתחייב גם להריח את כל מי שכך מעוניין ומעוניינת.
שוב קול אישה מעיר אותי.
המפסעה בוערת מחום ואני בה עם עץ לימונים שמנסה להכות בי שורש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
