| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2004
מוצרלה ענוגה
במיטבח שלי אני נמצא.
שם אני חוגג.
מקושר.
גם מאהב אוכל, לפעמים.
לפני ימים הטמנתי מוצרלה במטבח.
מוצרלה מחלב תאו.
כמו שעושים עדיין בכמה מקומות בעולם.
בעיקר באיטליה.
גם בארץ קיימת "חוות הבופלו" במושב בצרון.
מוצרלה מיושנת אינה דומה לשום דבר אחר שאני מכיר.
עומד וטורח על מסע קטן של טקס.
פתיחה של החבילה המיושנת של המוצרלה.
עטופה בעלי גפן ספוגים בשמן זית.
המהדקים שיכבה צפופה של עלי רוזמרין.
הריח שהתפשט במטבח היה מהמם.
כריח הבוקע מיהלומים נדירים.
עוד אני עוסק במשחק המקדים של ליטופים והסנפות.
טעימות.
מתגנבת מאחורי רוזנה.
מחבקת אותי.
מבקשת
לבוא ולהתייחד
איתי
ביום א'
של שנה חדשה
בּוֹא נִתְלַטֵּף
לוֹחֶשֶׁת הִיא
מלקקת את מי הגבינה מאצבעותיי.
אני נקרע בין קיסמה של רוזנה הרכה.
לבין ריקוד מוצרלה על לשוני.
בּוֹא נַחֲלִיף מִלִּים
שֶׁל חַג
מנשקת רוזנה את שפתיי, מצטבעת
בגווני הגפן.
בּוֹא נִשְׁתַּזֵּף לְאוֹר
בּוּגֶנְוִילְיוֹת
בְּסָגֹל
שולחת היא את עיניה לעבר בוגנויליה
מציצה בסקרנות אלינו מהחלון.
ואני עדיין מדמיין את
ציפוי הטעמים הלוחש של המוצרלה.
בּוֹא נַחְכִּים מִזִּיו
זְרִיחוֹת
מִתְחַבְּאוֹת בְּעֲנָנִים
כך היא מקרינה עיניה אליי.
בּוֹא נִתְרַפֵּק בְּבָתֵּי גּוּפֵינוּ
כְּאִלּוּ אֵין סְדָקִים
בִּכְלָל
ידעתי כי אין כוח שיעמוד בפניה
גם לא מוצרלה
בּוֹא נִשְׁתַּבֵּחַ מִלִּבּוֹתֵינוּ
כְּמוֹ מִשְׁמֵשׁ
שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתוֹ
בּוֹא נָגִיל מֵהַמַּיִם
הַמַּתִּיזִים
יַהֲלוֹמֵי דְּמָעוֹת
בּוֹא נָאִיר אַהֲבָתֵנוּ
בְּטַעַם מוֹצָּרֶלָּה
נְמַסָּה
נכנעתי.
שני לבבות כמהים.
לעונג המוצרלה.
בּוֹא תַּשִּׁיק צִפָּרְנֶיךָ
בְּגַנִּי
אז באתי.
עם מוצרלה
ולא היה כטעם הענוג הזה
בכל מוצרלה אחרת
שאי פעם הגיעה לחיכי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
