| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
ארוחת בוקר
יש קשר רוחני מאוד בין פַּאקִי לביני. זה לא חדש, לא לה ולא לי.
פַּאקִי היא אשת חיקו החוקית של חברי הטוב, הרופא פַּאקוֹ.
האירוע שהתרחש הבוקר אומנם הזוי לחלוטין, אך התרחש בארץ המוזרה הזו.
קבענו לארוחת בוקר שניה. אם לא ידוע לכם, הספרדים, ובעיקר האנדלוסים יגיעו מחוסרי אנרגיה לארוחת הצהריים אם לא ייטיבו ליבם וקיבתם בחברותא של ארוחת בוקר שניה.
חבריי הטובים הגיעו לבקרני עם זרי פרחים, דבש פרחי ריחן וחריצי גבינה מההרים, אשר שם הם גרים. הם השכנים של הבית שלי שעומד שם ריק ושמח כלפעם שאני מגיע להיות מחובק בו.
לאחר שהיטבנו את ליבנו במיני זיתים וגבינות צאן הרריות ורווינו בעוד ועוד קפה של בוקר, שלפה פַּאקִי חבילה עטופה יפה ומסרה לי אותה מחייכת.
בשבילך, כך היא כאשר רכנה מעבר לשולחן מדיפה את הריחות הטובים של ההרים.
פתחתי.
בתוך החבילה נח לו כובע.
אחיו הצעיר של הכובע שהשלכתי לפני ארבע שנים.
חשתי את הלב מאיץ והדם אוזל מפני, או להיפך. בכל אופן התרחש בי שיבוש כלשהו.
נשימתי לא נעתקה, אך בכל זאת חיפשתי אוויר.
דחפתי את הכיסא אחורה, כדי לזכות בנתחי אוויר גדולים יותר.
פַּאקִי הייתה שם מציעה לי כוס מים ומחבקת את כתפי, וידידי הוא הביט בי מודאג.
'בלילה באת לחלומי, ואז ללא סיבות שהבנתי רמסת את הכובע שלך בכעס רב', הסבירה לי פַּאקִי.
'בבוקר, בדרך לכאן, ממול למאפיה, ראיתי חנות כובעים. נכנסתי וראיתי את הכובע מהחלום.
חשבתי שאולי אתה זקוק לו במקום זה שהרסת.'
לך תיברח מכובעים...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
