| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2004
זכרונות מעולם אפור
תכונה חדשה הוספתי לי אחרי מלחמת יום הכיפורים. היכולת לברוח. חוסר ההתמודדות הפך לאומנות בפני עצמה. למצוא מקום נאות שם אפשר שלא להתמודד הוא עניין לא פשוט. משימה המצריכה גיוס משאבי נפש שבדרך שלפני המלחמה לא הייתה. אני זוכר שעות של הליכה ללא כל מטרה שנכתבה בעיתון, והמוכר היה גובה רק עשר אגורות לגיליון. החיים פשוט רוסקו לאלפי הליכות קטנות ודמומות. נערות שבאו דמומות ושערן צוחק באור הפלואורוסנטי שבלע כל שמחה ועיצב כל חיוך. כמו ורד חייך למשורר הראשון. הוא הלך ובכה כי לא ידע מילות החיוך של אותה שושנה. ונכד נכדו היה שותה בירה ומלהג בפראות שאין בה זמן שבא לפני החטא. לא חטא קדמון אלא אותו זמן פראי שהיה מעצב את כל מאוויי נערות פלטינה ונערים שחורי שיער שסיגריה בוהקת בגרונם. הוא דמו שחור מרוב בכיות שלא ספרנו ומהדהד היה צעד אי כיבוד הורים ברחובות בן-יהודה וקק"ל וקרשי ספסלים היוו מזרון גומאוויר אותו אהב. חלב של ארבע בבוקר שהיה שווה לעיתים עשר ל"י היה מצנן את השחור בקירבו ומביא את רגליו נדודה לצפון. הלוך ובהה הלוך וחלום הלוך וישון, ארלוזורוב, וייצמן, שלמה המלך. האם כל אלה נוצרו רק בכדי שצעדי המוות הקטנים יספרו בהם בשעות של יום ולא לילה. הם תלויים על הבתים עם המוני מספרים של כל הצעדים, של הדם השחור שזרם בם בינות לאצבעות. במוטות שראש זרים נישקו וריח טבק הריחו. הם לא היו שם ולא הסתכלו עת הריחות היו באוויר ועת פחדים ואהבות נטלו חלק בערבוביה הסוערת של הלב המקומט. הם רק צפו על ירוק הקרשים עליה שכב והוא לופת את אונו בידיו והוא עיניו עצומות ומאודו בארץ השמחה האפורה הרגשות הקטנים עלה וירד, עלה וירד, רק אז הם פתחו עינם ולעג מר בעינם הצרה על גופו המתפתל, ואנשי הזבל הלא הם ידידיו שבנפש שמטו את הברט על עיניהם, כדי לא לראות את יגון הייסורים העצור בגוף הלאה והקטן המתפתל בייסורי הגוף וכמה לשמש כי תבוא ותכסה על כל השחור, האפור והמעופש והוא יוכל שוב לקום ליישר את גבו להצית סיגריה ולשמוט אצבע לנהג טקסי שיביאו שוב לאותו הילוך של עוד לילה עבר. ואולי כמותו לא עוד.
מאי, 1975
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
