| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
הזמן שלנו
הזמן שלך בלימצ'ה, עצר מלכת.
בת ארבע בסך הכל.
תמונה אחת התגלגלה לאלבום המשפחתי שלנו.
מאז שאני זוכר את עצמי הצבעתי באצבע שמנמנה על התמונה.
בלימצ'ה בתדודתי.
מוזר איך דווקא את מלווה אותי כלכך הרבה שנים.
נולדת, מעט מאוד חיית ונספית עוד לפני שבאתי אני לעולם.
ובעולם שבאתי אליו שרר עצב רב.
הורי לא חוו את השואה, אך חוו את העצב והכאב הנורא של לאבד כמעט את כל משפחתם. בעיקר את זו של אבי.
לא זכיתי להכיר את אבי של לפני השואה.
לא זכיתי לראות אותו שמח בלי חשבון.
כאשר אני נולדתי, הוא כבר היה אחרי.
עם עיניים מעט כבויות של כאב שלעולם כבר לא יימחה.
עם שקט ואיסור לדבר על מה שהיה שם אז.
בבית היו רק תמונות מעטות של בני המשפחה שנכחדו.
ושמי שלי שגם הוא בא להנציח, להמשיך.
לתומי חשבתי שדרך התמונות אזכה לחדור אל ליבו של אבא.
להכיר את המתחולל שם.
לזכות בחיבוק שהיה שם לוּ לא הייתה בעולם השואה.
לחפש תחת גל ההריסות את החיבוקים שנועדו לי.
לא, לא מצאתי אותם שם, אך כן מצאתי אותך, בלימצ'ה.
מבטך המופנה, עטור בשיפעת תלתלים זהובים.
ככל שנגעתי בך באצבעי, כך חשתי מתרחק מאבא ומתקרב אלייך.
במחשבות ובחלומות.
ידעתי שאת איתי.
מעניקה לי כוח בחיי ומצילה אותי בחלומות הרעים.
כאשר בנגדול נולד, זכיתי לראות מעט ממבטך נולד איתו גמהו.
המבט שלך נשקף כלכך ברור ממבטו.
היום כאשר אנזוכה להביט במבטו של בנבני שוב עולה מבטך וצופה אליי.
אלה רגעים מאוד מיוחדים בלימצ'ה, כאשר מבטינו כך מתחבקים בתוך מבטיהם של אהוביי.
כלכך הרבה כוח יש בנוכחותך בחיי.
כלכך ברור.
הַחֵלֶב מֵמֵס אֶת עֵינַי
מְצַיֵּר מֵעוֹרִי קִדּוּשׁ אוֹתִּיוֹת
חוֹרֵךְ שְׁבִילֵי לָבָה
שֶׁל שֵׁם שֶׁנִּשְׂרַף
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
