יומני אלפוחרה

ראש השנה מביא תקוות.
מביא הכרזה חדשה.
והנה לא עוברים כמה שבועות ובאה שימחת תורה.
בראשית.
ושוב שימחה של התחלה.
שוב תיקווה.
אך הפעם כבר פסיעה ראשונה.
חג האסיף.

רק תרים ראש.
תקטוף.
זה הרי בשבילך גם כן.
או אולי קודם כל בשבילך.

עולם של חיוכים וניסים.
בזוגות בא.
בפעם הראשונה הוא מודיע על קיומו.
בפרהסיה.
בקול גדול.
בפעם השנייה, אם הפנמת את הראשונה.
הוא בשבילך להתחיל לצעוד.
לממש.

השבוע ביום שלישי.
ראיתי זוג שכזה.
פעמיים כי טוב נאמר.
בבוקר השכמתי לפני זריחה.
יצאתי בדרכי לכפר עם זריחה.
שמחתי שכך מתחיל יומי.

40 דקות נסיעה ונחבאתי ברחם הר אחד.
קרוב להר.
ואז הופיעה השמש שוב.
זריחה נוספת באותו היום.
פעמיים.
תחושה נפלאה.
שזכיתי להקשיב להד כפול של מיתר יחיד.
שמחתי כיפליים.

יש ואנו מפספסים.
את הזכות להפוך נס למציאות חיינו.

כמו בסיפור הישן והטוב על הזדמנויות: