|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2004
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2004
בדרך למטה
חזרתי אתמול לפנות בוקר. אני עדיין לא קולט בדיוק את החוויה. עדיין המום. הזוי לחלוטין. ברור היה שאני חייב, ובמהירות, לנחות לאדמה.
לא ציפיתי לנחיתה מהירה. בעיקר לא ציפיתי.
פרקתי את המזוודה והייתי עדיין שם. הזהירות הייתה ממני והלאה.
החלקתי, נפלתי, והתגלגלתי במדרגות. עוד אחת ועוד אחת. עשר במספר. כל אחת הכאיבה. שולחת אותי לחברתה שתחרוץ אותי עוד מעט.
בסיום הנפילה הייתי חבול וכואב. הסתבר (היום בחדר המיון) שלא שברתי אף עצם. אך נפתחו לי חתכים בגב ובמצח ואחד במרפק.
אני נראה עתה כמוקיון תפור ומכופף מעט.
גם זו דרך לחזור לשיגרה.
יש כאבים. אך יש גם הרבה חיוכים.
היום, אולי כדי לסמן את המגוחך שבנפילה הגיעה בדואר הצעת מחיר להתקנת מעלית בבית. העניין נדון בדרגים הגבוהים עם המנהיגות הבכירה של הבית.
הנה טעימה קטנה של ימי השיכרון שלי.
| |
|