| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
עודמעט על כדורגל
בספרד השמחה בכל רחבי המדינה מסרבת להירגע.
טוב שכך, כי הרי היום הוא גם ראשית חופשת הקיץ.
ושימחה תמיד טוב לה שהיא משתלבת בעוד שימחה ומעוררת את האנשים.
אתמול בלב מדריד המצלמה שחיפשה חגיגות, פגשה אפריקאים חוגגים.
משולהבים רוקדים ושרים כאילו הם זכו באיזו עצמאות נסתרת.
ונזכרתי בתמונות אפריקאיות אחרות.
נזכרתי בשיעורי ההיסטוריה שלמדתי אני בביקורי בדרום אפריקה.
במסגרת השהיה שלי שם, ביקרתי (חובה) במוזיאון האפרטהייד.
ליהודי וישראלי כלכך קל להזדהות עם הנוראות שהם עברו תחת שלטון הלבנים.
בכדי שאוכל להכיר יותר לעומק את מה שהיה שם, רכשתי DVD שסוקר את מאבק השחורים לעצמאותם.
כמה מפתיע שהקלטת נפתחת במשחק של "הבפאנה" (ילדים בשפת הזולו, כך מכנים את נבחרת הכדורגל) שאירחה את תוניסיה בגמר אליפות אפריקה בכדורגל. 3 בפברואר 1996 ו- 90,000 איש התאספו לחוויה מתקנת, בנוכחותם של הנשיא החדש מנדלה, הנשיא הקודם (הלבן) דה קלרק ומלך הזולו בותולזי. המחצית הראשונה עברה בשקט. ואז הגיעה הדקה ה- 72. ויליאמס מהבפאנה הבקיע שער ראשון והאיצטדיון חישב להתפוצץ. תארו לכם את המראה כאשר כעבור שתי דקות הוא הוסיף עוד שער. קשה לתאר את מה שהתרחש שם. בתום המשחק, העניקו שלושת המנהיגים את הגביע לקבוצה הדרום אפריקאית וסימנו את תחילתם של חגיגות ומצעדי ניצחון שנמשכו ימים רבים.
אנשים רבים שפגשתי שם, רואים את המשחק ההוא בקיץ 1996 כיום בו פרצה עצמאותם לפני השטח. 90,000 ועוד מיליוני שחורים זכו באותו הרגע בניצחון. בשחרור מעול האפרטהייד. אותם אנשים שהשלטון הלבן גזל מהם גם את משחק הכדורגל, אשר לרבים מהם העניק שימחה, שלא יכלו לזכות בה בשום מקום אחר. שימחה שסייעה להם לחוש כבני אדם. עתה, דווקא בזכיתם במשחק הגמר הם חשו בשחרור מעולם של הלבנים וזכייתם בהכרה שהם כאן במדינה שלהם, בארץ שלהם. ביבשת שלהם.
כן, זה רק כדורגל.
אך מה רב כוחו של המשחק הזה.
ועתה נשאר לצפות למונדיאל שיהיה שם בשנת 2010...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
