| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
שוּלינקה
התעוררתי מקול בס שרעם בתוכי.
שלום!
קוראים לי שוּלינקה!
פתיחה מוזרה למציאות ובטח פתיחה הזויה.
מהר מאוד הסתבר לי שזו לא הזיה.
לפחות לא עבורי.
הוא, שולינקה (או מי שהוא לא יהיה),
ניצל את הרגע חסר הלב, בכדי להתבוסס בתוך רקמותיי.
כשהתעוררתי, מצאתי אותו רועם מילים ושולח מרפקים לכל עבר.
מנסה להגדיר את גבולות קיומו החדשים.
צפוף לנו עתה.
מתוך גלי הסקרנות והתדהמה שלי, שמעתי את רעמיו.
כמו כולם, גם היא קוראת לי שולינקה.
אפילו שהיא לא מבינה, כי הרי שמה הוא שולינקה.
תמיד היה כך, עוד לפני שאני הופעתי ממנה.
אני חושב שזה התחיל מהשן החסרה שלי.
אם כך, הרי היום אני כבר הרבה יותר שולינקה.
אחר כך זה נקשר כבר לשוליים הרחבים שלי.
אתה יודע, גם במקרה שלך הקדמתי להגיע.
תמיד אני מקדים. לא מצפים לי שאבוא בזמן.
תמיד הייתי שולינקה, כך וכזה.
עוד לפני ששולינקה נהייתה אימי.
גם כאשר נולדתי הייתי שם תמיד.
כזה אני שולינקה.
תמיד נוכח.
גם כאשר אינני.
מעניין איך זה יהיה כאשר כבר לא אהיה.
עכשיו ראיתי בבהירות את המחשבה שהתרוצצה בי כל הזמן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
