| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
טקילה
שבתי לעיר הגדולה למקום שאני מצייר לי בית.
עכשיו מבעד למוניטור הרחב החיים הרבה יותר ברורים.
כבר לא צריך לכווץ את העיניים בניסיון להתמקד על חיבוק או קרנאור.
הכל ברור הרבה יותר.
בקלות המילים זורמות פנימה.
הרוגע הזה נארג לרוגע הכללי שבבית הזה.
בית גדול הוא זה וכבר הפסקתי לספור כמה חדרים יש כאן.
אולי שמונה ואולי עשרה.
לעומת זאת, ברור שהנפשות הפועלות כאן מפזרות חיבוקים וחיוכים בכמויות מסחריות, וללא חשבון.
המון אנו נפגשים במרכז הבית סביב עמוד מתומן מצופה במראות.
כשמתקרבים אליו הוא משקף את אשר מעבר לפינה.
לפעמים זה אחד מהולכי על שתיים ולעיתים מאלה שמכשכשים בזנב שנשען על ארבע.
אני מחלק את הבית העצום הזה עם עוד ארבעה נשים וילדה קטנה ומקסימה.
ויש את כלבי הבית: מקסי הענק, סוונה המחבקת וטִיגֵר הקטן שלא ברור לו (ולנו) אם הוא כלב אמיץ או חתול מתפנק.
גם חתולים דרים כאן: פיפנס האפורה שאינלאיש מושג מה מעשיה ביום, אך לעת ערב היא מגיעה ללעוס ולהתחבק.
והכי הכי יש את טקילה שאימצה אותי מרגע הגיעי.
כמה שלווה ויופי היא מעניקה לי.
תמיד הייתי איש של כלבים.
עתה אני הופך לחתלתול...
פמה ביקשה והנה היא טקילה מציצה אליכם מעט מבוישת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
