| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
רוכב לביתו
כל היום הוא ניקה וצחצח ומירק ושר ופיזם.
הוא מאוד שמח שמועד הפרדה מתקרב:
הַסּוּסִים רוֹקְעִים מִשִּׂמְחָה עֵת הֵרִיחוּ מַסָּע
הַמֶּרְכָּבָה מִצְטַחְצַחַת מִגִּיל וְקֶצֶף
הציטוט הזה בפיו, נשמע לי מוכר.
לא עזב אותי.
לפתע נזכרתי שאני פעם כתבתי אותו, לפני שנים.
שהותו נהייתה לי מפחידה ומאיימת.
אם כך הוא לאחר יומיים, הרי בעוד כמה ימים אי אפשר יהיה להפריד אותו ממני.
הוא שר על המסע הקרוב. הוא שמח, כי ביתו נמצא.
ויש לו חדר משלו.
ואז, הוא עלה למרכבה ולא הביט לאחור.
התישב ולקח את המושכות, וביד בוטחת מתח אותן קלות.
הסוסים הגיבו ויצאו מהחצר בשעטה קלה.
הוא טרח שלא להביט לאחור.
אני סונוורתי מעט משמש אחר הצהריים.
הרוגע חזר למעוני מהר משציפיתי.
וטוב שכך, כי הזמן דוחק
וההכנות לנסיעה רבות.
כמו שאמר רבי טרפון: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק!
* * *
שלום לך שוּלינקה...
| |
בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁעוֹר כְּבָר שָׂרוּף
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֻסְתֶּרֶת -
מִפְּנֵי הַצְּלָלִים
יֵשׁ כְּבָר גַּג לִכְאֵבִים
וּמְנוּחָה לְחִיּוּכִים
| |
שוּלינקה
התעוררתי מקול בס שרעם בתוכי.
שלום!
קוראים לי שוּלינקה!
פתיחה מוזרה למציאות ובטח פתיחה הזויה.
מהר מאוד הסתבר לי שזו לא הזיה.
לפחות לא עבורי.
הוא, שולינקה (או מי שהוא לא יהיה),
ניצל את הרגע חסר הלב, בכדי להתבוסס בתוך רקמותיי.
כשהתעוררתי, מצאתי אותו רועם מילים ושולח מרפקים לכל עבר.
מנסה להגדיר את גבולות קיומו החדשים.
צפוף לנו עתה.
מתוך גלי הסקרנות והתדהמה שלי, שמעתי את רעמיו.
כמו כולם, גם היא קוראת לי שולינקה.
אפילו שהיא לא מבינה, כי הרי שמה הוא שולינקה.
תמיד היה כך, עוד לפני שאני הופעתי ממנה.
אני חושב שזה התחיל מהשן החסרה שלי.
אם כך, הרי היום אני כבר הרבה יותר שולינקה.
אחר כך זה נקשר כבר לשוליים הרחבים שלי.
אתה יודע, גם במקרה שלך הקדמתי להגיע.
תמיד אני מקדים. לא מצפים לי שאבוא בזמן.
תמיד הייתי שולינקה, כך וכזה.
עוד לפני ששולינקה נהייתה אימי.
גם כאשר נולדתי הייתי שם תמיד.
כזה אני שולינקה.
תמיד נוכח.
גם כאשר אינני.
מעניין איך זה יהיה כאשר כבר לא אהיה.
עכשיו ראיתי בבהירות את המחשבה שהתרוצצה בי כל הזמן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
