לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יִצְחָק


15 שנים מאותו יום ארור.

אלפי ימים ולילות מתהפכים.

שהם מיליוני שנות אור בין אז להיום.

התפשטות של אין מואצת והולכת.

אולי עד למפץ גדול נוסף.

 

אֲפִלּוּ שֶׁהַיּוֹם

אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא

מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם

 

אֲפִלּוּ שֶׁ

עָקְדוּ אוֹתְךָ

כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ

 

הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה

וּמָחָר?

 

אייל משתרך אחריו מתוך הסבך,

ועדיין לא יודע לבוא במקומו.

 

הוא נושא עדיין, את גופתו.

עייף וכפוף ובוכה.

הוא משׂרך את רגליו ודועך.

מסתיר את עיניו תחת כובע האפילה.

שלא נראה אותו כך.
נכתב על ידי , 19/10/2010 21:05   בקטגוריות יצחק רבין  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-21/10/2010 16:09
 


הישרדות


אברהם חלפי שואל (בעניין אחר):
כִּי מַה זֶּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע חַיֵּינוּ לִכְרֹעַ פִּתְאֹם וְלָמוּת.

14 שנים מאותו יום ארור.
כל שנה נזכרים וממשיכים עם השמש הלאה.
לא זוכרים.
רבין מזמן אינו מוליך את האור.
הוא מת.
זכרונו דעך.
הוא לא שרד.

פעם הוא הילך בינינו זקוף וגאה.
עם מסר חד וברור.
נושא אבוקת שלום.
אחר כך הדליקו נרות בעקבות הליכתו.
דור של מדליקי נרות.
גם הם לא שרדו.

שוב אברהם חלפי בעניין אחר:
הַלַּיְלָה נָפַל הַיָּרֵחַ
מִמְּקוֹם זָהֳרוֹ
וְאֶת אוֹרוֹ לֹא הוֹרִישׁ לְכוֹכָב
בַּמָּרוֹם.

האורות כבו.
תקוות נעלמו באפילה שהשתררה.
עייפים נשאו אותו,
מסתירים עיניהם.
שלא נראה.

כך כתבתי לפני כמה שנים:
אֲפִילוּ שֶׁהַיּוֹם
אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא
מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם

אֲפִילוּ שֶׁ
עָקְדוּ אוֹתְךָ
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ

הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה
וּמָחָר?

עינינו עדיין סורקות ומחפשות.
אולי תקווה אחרת נפגוש.

בינתיים, הערב שורדים אי שם בפיליפינים.
אולי נחפש ריאליטי לשלום.
נכתב על ידי , 28/10/2009 19:55   בקטגוריות יצחק רבין  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-1/11/2009 12:36
 


עומס


מצאתי סופסוף זמן לפוסט ראשון החודש.
כי בכל שולט העומס.
ימים עמוסים מאוד עוברים עלי.
השולחן עמוס בניירת.
האוטו עמוס בציוד.
הגוף עמוס במאמצים גופניים.
*
הלב עמוס גמהו.
לוחות הבסיס עדיין חורקים.
13 שנים אחרי ועדיין אינשקט.
הגיע הזמן.
**

ובינתיים, הגיעה עת חופשה.
בעוד יומיים.

תזכורת.
קוראים לי שרקרק לבנחזית.


בוא. אנמתגעגעת.
נכתב על ידי , 10/11/2008 07:43   בקטגוריות גלויות מאפריקה, יצחק רבין  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-23/11/2008 08:03
 


שלום לך ארץ אהובה


11 שנים השמש רצה במסלולה לאורכך ולרוחבך.
מנסה לייצר עסקים כרגיל.
ועסקי המדינה אינם כתמול שלשום.
כאילו להזכיר תרד השמש בעוד יומיים ותפגוש שוב את אותה הכיכר.
באותה השבת.
ממש כמו אז לפני 11 שנים.
אולי שוב תכסה חשרת עננים את האור.
תסתיר את התקווה.
תקווה שדועכת מאותה שבת
ועד השבת הזו.
לאיטה, בלא להרגיש.

אֲפִילוּ שֶׁהַיּוֹם
אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא
מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם

אֲפִילוּ שֶׁ
עָקְדוּ אוֹתְךָ
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ

הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה
וּמָחָר?

לפני שנה כך שאלתי מקווה.

11 שנים מאז אותו יום ארור.
כל שנה אנו נזכרים ביום הזה.
וממשיכים עם השמש הלאה.
לא זוכרים.
ובלב פנימה כבר הפסקנו להוליך את רבין כדי שיישא את האור עבורנו.
כי הוא מת.
זכרונו דועך.
הרוצח המתועב זוכה ליותר ויותר לגיטימיות.
ואורו של רבין הולך ודועך.
ככל שהוא מתמעט, כך גוברת בי הערגה לימים שהיו.
שהייתה בהם תקווה עצומה.

כך אנו מוליכים את רבין.
שנים שהוא הילך בינינו נושא את גופו.
אייל משתרך אחריו מתוך הסבך,
ועדיין לא יודע לבוא במקומו.

בתחילה הוא הילך בינינו זקוף וגאה.
עם מסר חד וברור.
נושא אבוקת שלום.
נרות הדלקנו בעקבות הליכתו.
הולדנו דור של מדליקי נרות.

אברהם חלפי כתב:
הַלַּיְלָה נָפַל הַיָּרֵחַ
מִמְּקוֹם זָהֳרוֹ
וְאֶת אוֹרוֹ לֹא הוֹרִישׁ לְכוֹכָב
בַּמָּרוֹם.

האורות כבו.
מעט מעט נעלמו באפילה שהשתררה.
בגסיסה איטית של תקוות.

הוא נושא עדיין, את גופתו.
עייף וכפוף ובוכה.
הוא משׂרך את רגליו ודועך.
מסתיר את עיניו תחת כובע האפילה.
שלא נראה אותו כך.

עינינו סורקות ומחפשות.
אולי תקווה אחרת נפגוש.

שתדליק אור חדש בפאתי תקוותייך ארץ אהובה.
נכתב על ידי , 2/11/2006 18:16   בקטגוריות יצחק רבין  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-7/11/2006 10:15
 


שוב פתאום


כִּי מַה זֶּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע חַיֵּינוּ לִכְרֹעַ פִּתְאֹם וְלָמוּת.

כך שואל אברהם חלפי, בעניין אחר.

הוא לא נורה רבין באמצע חייו.
אלה אנחנו שנורינו באמצע התקווה.
כאשר חשבנו שהנה אורגזמת החיים תיגע גם במדינת ישראל.
עם עיניים מבריקות ולב מקווה.
כך באמצע החיים כרענו ממשא המלחמות.
מניפוץ של תקוות.

אני זוכר את אותה שבת.
התגלגלנו משפחה של סופשבוע בפלורידה,
ביו ארוחת ערב וזיפזופ בין ערוצי טלוויזיה משמימים.
משהו הביא אותי לערוץ CNN עם ה- breaking news שלו.
כיכר מלכי ישראל ברקע, והקריין האמריקאי כמעט זועק ברקע שראש הממשלה נורה.

קפאנו.

כל העולם השתנה עבורי באותו הרגע.
הרגשתי בפינה חשוכה מאוד, שם בפלורידה הרחוקה.
שבוע לא יכולתי ללמד באמת.
הדמעות השתלטו אז על חיי.
בוכות תקווה שנופצה.

ומה השתנה בכל זאת?
10 שנים אחרי, ו- 200,000 בטקס הזיכרון ליצחק רבין.
ושוב באות דמעות של פעם.
אך הפעם הן נמהלות בתקווה חדשה של רבבות שעדיין זוכרים.
שמאירים באלפי נרות הלב, דרך שאולי עדיין חיה ובועטת.
משהו היום, בי מקווה יותר.
מקווה שהערב הזה בנובמבר 2005, לא ידעך מהזיכרון הלאומי.
שילך ויתחזק!

אֲפִילוּ שֶׁהַיּוֹם
אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא
מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם

אֲפִילוּ שֶׁ
עָקְדוּ אוֹתְךָ
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ

הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה
וּמָחָר?
נכתב על ידי , 13/11/2005 03:05   בקטגוריות יצחק רבין  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-15/11/2005 10:44
 


פתאום


כִּי מַה זֶּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע חַיֵּינוּ לִכְרֹעַ פִּתְאֹם וְלָמוּת.

כך שואל אברהם חלפי, בעניין אחר.
הוא לא נורה רבין באמצע חייו.
אלה אנחנו שנורינו באמצע התקווה.
כאשר חשבנו שהנה אורגזמת החיים תיגע גם במדינת ישראל.
עם עיניים מבריקות ולב מקווה.
כך באמצע החיים כרענו ממשא המלחמות.
מניפוץ של תקוות.

10 שנים שהם אלפים של ימים.
וגם של לילות מתהפכים.
שהם מיליוני שנות אור בין ראשית נובמבר 1995
והיום.
והתפשטות האין הזה מואצת והולכת.
אולי עד למפץ גדול נוסף.

בשולי הדברים, כה רחקנו עד שסגירת רדיו 88 FM היא,
היא הנושא החם בארץ ישראבלוג.
נכתב על ידי , 4/11/2005 07:56   בקטגוריות יצחק רבין  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-10/11/2005 15:29
 


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)