 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
כוכבים ומה שביניהם
כאשר אני באפריקה אלוהים משתרבב הרבה לתוך מחשבותיי. קשה להימנע ממנו, כאשר הכול כלכך גדול ממני ומהמימדים של חיי השגרה העירוניים. אך לפעמים הוא מגיע בהיסח הדעת, כאשר ממש אני לא שם לב או לא מוכן. בסתם שיחה של יומחול, כי לאלוהים דרכים משלו. אחרך, כאשר אני מתוודע להרגשה, אני בטוח שהיא תולדה שלי, ולא היא.
יצאנו ג'רמיה ואני להצטייד במיני מזונות בעיירה הסמוכה. המקום מזכיר מחנה בונגלוס לצידי שבילים לא סלולים באמצע הבּוּש האפריקאי. לא דומה למה שאנחנו מדמיינים כעיירה, אך במסעות למדתי שכל מקום בו יש ראש עיר ושוטר, צריך להתייחס אליו כאל עיירה. כאשר סיימנו להצטייד, התיישבנו בשולי החנות באחד משני השולחנות, לקפה, לפני חזרתנו למתחם. בשולחן השני ישבו זוג הולנדים קשיש שנראו לפחות בני שמונים. הלוואי עלי שאמשיך במסעותיי גם כאשר אגיע לגילם. מה אלה עושים כאן, בדרום מזרחה של זימבבואה, באמצע הלא כלום?! הם השיבו במבטים מזמינים למבטיי הפולשניים, וגררנו את כיסאותינו אל שולחנם, מציגים את עצמנו. האישה זיהתה מייד את המבטא הצברי שלי באנגלית ושאלה אותי מה אני עושה שם, באמצע פסח. הסתבר שנתקלנו בשני יהודים ממוצא פולני שלאחר המלחמה התגלגלו בדרך לא דרך להולנד. הם חיפשו אוזניים ולב להשמיע ואני וג'רמיה התנדבנו בשמחה.
כבר יותר משלושים שנה, מאז שאחרון הילדים עזב את הבית, הם מגיעים לכאן. לאותו הכפר בסוף העולם, להעביר את זמן פסח. להיזכר ביציאת מצרים שלהם. לנוס ממראות אושוויץ אל מקום בו הם לא צריכים להיזכר או לזכור, או להיות מוזכרים על שעבר עליהם ועל אחרים. הם שבים הביתה לאחר יום הזיכרון, אל החיים שנותרו להם עדיין. שמחים יותר. שקטים הרבה יותר. ולמה דווקא כאן התפלאתי, הרי יש עוד מקומות שכוחי אל (¿שכוחי אל?) בעולם הרחב. הם בחרו דווקא את דרום מזרח זימבבואה, כי כאן אמר להם פעם ידיד, יש כוכבים למכביר בלילה האפל. את זה יכולתי להבין. מי שלא ראה את השמים בחצי הכדור הדרומי, לא ראה לילה רווי כוכבים מימיו. אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שהרמתי עיניים לשמי הלילה. הרבה זמן נשאר פי פתוח למראה המדהים הזה. הזוג המשיך ודיבר על עוצמה של הכוכבים. על היכולת להיטמע ביניהם ולאבד את הרגע בכאן ועכשיו. על תחושות של מסאג' לעומק הנפש. האיש שעבר את מוראות המלחמה סיפר שהכול התחיל באותם רגעים בהם זכה להביט לכוכבי השמים, שם במחנה. על הקרבה התמוהה שהוא חש אז לאלוהים ועל מידת הכמיהה לחופש שהם העניקו לו.
שניים שהיו לו לאחד.
אשתו ישבה רוב הזמן שקטה והנהנה בעיניה. ניכר שהם מצאו משענת רבת עוצמה אחד בשני. הקשבתי להם ומחשבות רבות התבלבלו בי. על שואה ועל אלוהים ומה מביא אנשים לגבור על כוחות חזקים מהם הרבה מונים. על העוצמה של הביחד. על אהבה. והיום? שאל ג'רמייה אחרי זמן רב של הקשבה. הזקן הסתכל בו בחיבה של שותפים והעיף עיניים בעקבות ידו אל השמים. "אנחנו מתחברים אחד לשני דרך המראות האלה שקנו חלק בעצמותינו. דרך השמים המדהימים האלה."
בדרך חזרה לא הפסקתי להביט למעלה לשמים. לא ראיתי הרבה, הירח עדיין עלה מוקדם, כך תמיד בפסח. ואני מצאתי את עצמי חושב על אלוהים שמסתיר בפסח את כוכבי השמים מאת הזוג שפגשנו. לפני שנרדמתי באותו הלילה התפלאתי על השיחה המקדימה הזו שלקראת יום הזיכרון לשואה. מאוד הודיתי למקרה שהביא אותי לפגוש את זוג ההולנדים. בימים שלאחרכך, התווסף מימד נוסף לידידות בין ג'רמיה לביני. הבטנו הרבה לשמי הערב ושאבנו משם כוח. שמחתי שעדיין אני יודע להקשיב לשיחה מכוננת, כשהיא מוטלת לחיקי.
שביל החלב, יולי 2007
| |
גם עיט מתרפק
החג הזה באפריקה מתאפיין בימים חמים מאוד. היום יומשישי וחם נורא. מד הטמפרטורה במכונית הראה 39 מעלות בצל. סתיו משוגע. יומאחד גשם זלעפות ולמחרת האדמה בוערת. חשבתי שעכשיו העונה היבשה. כולם נועצים אצבע מאשימה בהתחממות כדור הארץ. בהפוגה של הפסקת התה הלכתי לשכב באוהל. הכל בער בו. ברחתי למכונית. ליהנות מעט ממזג אוויר צונן ויבש. שמחות קטנות. בחוץ הלחות נושקת את השמונים אחוז. החום סביר כאשר יבש, אך הצירוף המעיק של חום ולחות קשה לנשימה ולהרגשה. לאחר כמה דקות במכונית חשתי טוב יותר. הגוף סירב לשוב למתחם שבחוץ ואותת לי בעצימת עפעפיים שהכי טוב במכונית.
ואז שמעתי את הקריאה שמהדהדת בכל אפריקה. עיט הדגים האפריקאי יצא לסיבוב הבוקר שלו. איך אפשר להישאר במכונית או במתחם, כאשר בנחל הקרוב עיט הדגים חוגג ומכריז על מלכותו בקולי קולות *. עונת הקינון זה עתה החלה ומי יודע, אולי הוא מקנן בסמוך ואזכה לראותו בקן. מלמלתי כמה מילות התנצלות שאני חייב לרדת לנחל ופרשתי משיחות ההמשך לאותו הבוקר.
הרבה לא הייתי צריך לחכות. ראיתי את העיט מולי, על עץ גבוה שבגדה שממול. הציפור לא סעדה ורק ישבה בשקט. במבט שני הבחנתי שהיא יושבת בסמוך סמוך לקן. היא נראתה גדולה מספיק להיות הנקבה. זכר עיט הדגים קטן יותר. קיוויתי מאוד שהוא אכן בסביבה. אולי אזכה לראשונה לראות צמד מאוהב של עיטי דגים. נהניתי לשבת ליד המים, מקווה שאין תנינים בסביבה. היה קריר ונעים הרבה יותר מאשר במתחם במרום הגבעה. לא עבר זמן רב ובנהזוג אכן הגיע לקן. התרגשות רבה התנחשלה לי בבטן. כמה טובה התחושה הזו!
בני הזוג פצחו מייד בשיחה שמחה ללא מילים. בנהזוג שזה שמקרוב הגיע מספר, ובתזוגו שקיבלה את פניו מקשיבה בשימת לב.
אחר כך מצאתי בין התמונות את מה שהפעים אותי מאוד.
מידי פעם הזכר היה מניח את ראשו על החזה של הנקבה.
משהו שנראה כמו רצון למגע עיטי שכזה. התרפקות.
תמיד מרגש לי לצפות בהתנהגות המקרבת בין ציפורים שמזווגות לחיים.
חזרתי למתחם שמח שמח. החום כבר לא הפריע לי.
* קריאתו של עיט הדגים האפריקאי נלקחה מתוך אתר הקולות של דרומאפריקה zar.co.za
| |
חמצן בשפע
בחודשים האחרונים תרגלתי חיים ברמות חמצן נמוכות.
היה קר.
עתה חם.
החמצן שוב בשפע ואני כבר לא מתרוצץ כאחוז אמוק בין קירות נפשי.
היה טוב באפריקה. העפרונים חיכו והובילו אותי לאשר לא ידעתי שאני מוכן לו.
אני שזוף משמש לוהטת ועיניי שוב בורקות.
יומאחד אפסיק לנוס בפסח.
בינתיים פסח בא בגלים.
את ליל הסדר קיבלתי בתפילה.
משתכר מהנוכחות ומהצבעים.
לא הייתי כאן לברך ולהתברך בברכות החג שלכם.
אני מקווה שכולכם תהיו זוהרים בצבעי אביב כל השנה.
*
רמה שמה לב שאתמול מלאו שש שנים לבואי לכאן.
שש שנים, כניסות רבות כלכך והרבה הרבה פוסטים.
יבול לא רע למי שבא במטרה להציץ ולברוח.
מדהים לי שזמן רב כלכך אני כאן.
אני חושב שהצלחתי להתמיד כאן בזכותכם.
בזכות הקבלה והעידוד, האהבה וה- care שהענקתם לי.
תודות רבות לכם אהוביי!
| |
לדף הקודם
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
