יש בי לעיתים רעידות עלה שאיני יכול להסביר או לכתוב או לשחזר. בימים אלה שלפני יציאה למסע, האור שבחורף מצליח להרעיד בי זיכרון לא מוסבר של היותי עלה נרעד. אני זוכר את ההתנהלות האיטית מאוד של ג'רמיה ושלי לאורך הגדה, בניסיון לחוש את הייחוד של הצמחייה הענפה עוטפת אותנו. ג'רמיה הסביר תוך כדי להתנהל עם חושים דרוכים, כי באפריקה אתה לא יכול לפסוע בנחת כאשר אתה בתוך סבך. לפני שהספקתי בכלל לתרגם את חושיי לפעולה, הפעולה הייתה כבר סביבי. האוויר התחיל רועש וגועש מכה בי גלים. לא, לא הבנתי מה מתרחש, התחושה של גלי רוח בתוך בטני עניינה אותי הרבה יותר. באופן לא מודע כרעתי ופתחתי את פי מנסה לשאוב עוד ועוד מהאוויר שהכה בי גלים גלים, ואז ראיתי אותו. עיט לוחם מתרומם לאיטו ממש סמוך אלינו, גועש ומכה בכנפיו העצומות באיטיות באוויר. עיניו לא הרפו מאיתנו. קפאנו רועדים. מוטת כנפיים של 2.5 מטר מכה וחובטת באוויר במרחק אפס מאיתנו. משתק. הוא המשיך להתרומם ונס על נפשו מפנינו האנשים שפלשו לסבך שלו. יצאנו מהצמחייה להתאושש ולאחר זמן שבנו למחנה.
בלילה ההוא עלתה החוויה שוב ושוב מציפה אותי ולא מאפשרת להירדם. כשנרדמתי באה הציפור לבקרני. מאז חוויות מרעידות בטן מעלות את הציפור ממקום משכנה בי.
למחרת שבתי עם ג'רמיה לאותו מקום ולאחר שעות של ציפייה הצלחתי לצלם את עוּל הימים הזה. עיט לוחם במלוא גודלו, ממש לפני בגרות, אך עדיין חסר את הנקודות בחזהו.
מחר אני שוב יוצא לאפריקה, מקווה שאזכה פעם נוספת לפגוש את הציפור האדירה הזו.
להתראות
עיט לוחם כמעט בוגר - Martial Eagle
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
