יומני אלפוחרה

בדידות של בן 16.

בדידות.

מילה כלכך רזה.

אף אחד לא רוצה להסתפק במזון כלכך רזה.

אלא בדייטה רוחנית.

אני לא, והנה דווקא ביום שבו נולדתי שוב לאחר שכבר לא הייתי בצד הזה של החיים, אני מרגיש כלכך רזה.

יודע ומקווה שזה זמני.

יודע שהכל הוא משום שכל ביס חייב לשתף את מיילומה.

חיי זוגיות טובה היא קודם כל בשיתוף.

אך היי, לא רציתי אפעם לשתף את גופי עם סרטן גם אם יש להשם סקסי כזה.

ביום הולדתי שהיא תחגוג על חשבוני?!

היא חייבת לחגוג איתי.

לפטם אותי ביום חג שיהיה במה לנעוץ שיניים.

אך לא, גם רזה היא מעדיפה.

פעם ראשונה שאני חש עצב.

גם היום עדיין יש בי חיוך.

מקווה וגם יודע שהדרך עוד רבה היא.

חיוכי גם אם לא בוטח, גם היום קיים.

תַּמָּה שָׁנָה

שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת אוֹתִי

פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים

מוֹתִיר סִימָנִים

כְּהֵדִים לְאִישׁ, עַל הָהָר

צְלִיל קוֹל אֶחָד

עַתָּה חָשׁ אֶת

השָׁלֵם לֹא מֻשְׁלָם

שֶׁאֲנִי

מקווה שוב להיות כמו אותו להטוטן צבעוני שבתמונה.

חג שמח לך שדות.

חיוויאי להטוטן - Bateleur

זֵיתִים בְּמֶלַח  (חלק מתהליך הכנה)

נָדַפְתִּי רֵיחַ שֶׁמֶן. רֵיחַ שִׂמְּחָה חָרִיף שֶׁעִדֵּן אֶת צְעָדַי. אִי אֶפְשָׁר לְמַהֵר עִם זֵיתִים נוֹטְפֵי שֶׁמֶן בַּיָּדַיִם. לְאַט אַתָּה לוֹמֵד לְהַכִּיר אוֹתָם. אֶחָד אֶחָד מִתַּחַת לְמַיִם חַמִּים שֶׁיִּתְרַכְּכוּ מְעַט. שֶׁיַּבְשִׁילוּ אֶת כַּפּוֹת יָדַי. הַמְּרִירוּת נִשְׁאֶרֶת בַּפְּרִי וְהָרֹךְ חוֹדֵר אֵלַי. הֵם לֹא מַעֲנִיקִים סוֹדוֹת מִיָּד. לְאַט. קֹדֶם בּוֹדְקִים אֶת רַכּוּתִי. לוֹמְדִים אֶת רִקְמוֹתַי. אֲנִי נִפְתַּח לָאִטִּי. מוֹחֵל עַל גַּבְרִיּוּתִי. נִפְתַּח אַל רַכּוּת עַתִּיקָה שֶׁל חֲגִיגַת נָשִׁיּוּת בְּמֶלַח.

פוסט ישן בגירסה חדשה.  דומה לשיר...