 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
להתראות
היומן מסמן כי מחר מגיע קצה השבוע.
מה שמספר על התחלה שמחה של חופשה בת שבועיים.
וכמו תמיד גם מעט עבודה.
כי אפריקה מחכה לי בלב.
להתראות חברים שלי, בעוד כשבועיים.
אתמול בלילה האיר הירח הילה עצומה עלפני השמים.
הוא פיתה אותי במילים של אור.
ואני נלכדתי.
'וְהוּא הָאוֹר, אֲשֶר יֵלֵךְ וְיֵאוֹר
יְמֵי נֹעַר וְיוֹסִיף עֵת זְקֻנָי'
ר' משה אבן עזרא
אֲנִי מַבִּיט הַבַּיְתָה
עֲדַיִן הוּא שָׁם
מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
מִתְקַיֵּם
בַּחֲשֵׁכָה
שֶׁלּוֹ
אֶצְבָּעוֹת רַגְלַי
מְלַמְּדוֹת אוֹתִי
אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
צוֹעֲדוֹת
בְּאוֹר אַחֵר
| |
ארוחת בוקר
יש קשר רוחני מאוד בין פַּאקִי לביני. זה לא חדש, לא לה ולא לי.
פַּאקִי היא אשת חיקו החוקית של חברי הטוב, הרופא פַּאקוֹ.
האירוע שהתרחש הבוקר אומנם הזוי לחלוטין, אך התרחש בארץ המוזרה הזו.
קבענו לארוחת בוקר שניה. אם לא ידוע לכם, הספרדים, ובעיקר האנדלוסים יגיעו מחוסרי אנרגיה לארוחת הצהריים אם לא ייטיבו ליבם וקיבתם בחברותא של ארוחת בוקר שניה.
חבריי הטובים הגיעו לבקרני עם זרי פרחים, דבש פרחי ריחן וחריצי גבינה מההרים, אשר שם הם גרים. הם השכנים של הבית שלי שעומד שם ריק ושמח כלפעם שאני מגיע להיות מחובק בו.
לאחר שהיטבנו את ליבנו במיני זיתים וגבינות צאן הרריות ורווינו בעוד ועוד קפה של בוקר, שלפה פַּאקִי חבילה עטופה יפה ומסרה לי אותה מחייכת.
בשבילך, כך היא כאשר רכנה מעבר לשולחן מדיפה את הריחות הטובים של ההרים.
פתחתי.
בתוך החבילה נח לו כובע.
אחיו הצעיר של הכובע שהשלכתי לפני ארבע שנים.
חשתי את הלב מאיץ והדם אוזל מפני, או להיפך. בכל אופן התרחש בי שיבוש כלשהו.
נשימתי לא נעתקה, אך בכל זאת חיפשתי אוויר.
דחפתי את הכיסא אחורה, כדי לזכות בנתחי אוויר גדולים יותר.
פַּאקִי הייתה שם מציעה לי כוס מים ומחבקת את כתפי, וידידי הוא הביט בי מודאג.
'בלילה באת לחלומי, ואז ללא סיבות שהבנתי רמסת את הכובע שלך בכעס רב', הסבירה לי פַּאקִי.
'בבוקר, בדרך לכאן, ממול למאפיה, ראיתי חנות כובעים. נכנסתי וראיתי את הכובע מהחלום.
חשבתי שאולי אתה זקוק לו במקום זה שהרסת.'
לך תיברח מכובעים...
| |
כובע
בטח הלילה היה כמו הלילה ההוא. אומנם אחותי
לא בבית ולא מכינה את עוף הגריל של ילדותי. היא
מטיילת במחוזות הסושי. גם אני מנסה לפרוס לרצועות
דקות דקות את הלילה ההוא. היה קר ורטוב והים
העלה לכביש החוף שמיכות שהסתירו את הכוכבים.
לא יכולתי להתרכז בכלום, רק בנסיעה הזו. מנסה
לפלח את הערפל בלי פגע. כאשר הגעתי לסביבות
האצטדיון עצרתי בצד שוקל את בקבוק יין הרִיוחה
האדום בידי. ניסיתי להעריך את הריח שיפרוץ כאשר
אחלוץ את הפקק מולה. כאשר אסניף את גבינת הלַה-
מַנְשָׁה המבטיחה לפני שאבצע ממנה פרוסה. המשקל
של חריץ הגבינה היה נכון. ציורי הקש עליו התאימו
לקווי היד שלי.
ציורים של מפת התעיה שבי. באותו הלילה תעיתי
ברחובות רמתגן, עד שחשתי מוגן עלידי שמות של
רחובות שאף פעם לא שמעתי עליהם. עצרתי בצד
ועצמתי עיניים.
היד נשלחה מאליה ולחצה ארוכות על כפתור החייגן.
הקול שלה העיר אותי מחלומות. לא, לא הערב היא
צחקקה לתוך הטלפון. הריחות התכנסו חזרה לבקבוק
היין. היד שלי התייבשה כאשר נטשתי את אחיזת
הגבינה. יצאתי החוצה והשלכתי בזעם קר את הכובע.
הכובע שהיה בעל מצחיה עם קשת מושלמת. אותו אחד
שנוצר עבורי ורק עבורי, שעליו הנחתי את כל כובעיי.
לא אספתי אותו. שבתי למכונית והפלגתי. אחרי שנה
אחת, כאשר אספתי את צואת הכלבים במורד המדרגות,
האגו שלי היה כבר מאולף די צורכו. כבר לא היה לי
אפילו צורך בכובע. חשוף ראש, קיבלתי ואהבתי. עוד
שלוש שנים עברו ולפעמים אני חובש כתר.
קל לי עכשיו. אין הרבה שערות שמפריעות לי. גם האגו
כבר לא במשחק.
| |
תְּעִיָּה לֵילִית
אֲנִי מַכִּיר אֶת הַצְּלִיל
שֶׁמִּתְרַסֵּק בָּעֵמֶק.
לְאוֹר יָרֵחַ הוּא נָבַט
מִתַּחַת רַגְלַי שֶׁתָּעוּ.
| |
הסוואות
בלילה ג'רמיה טען כי בתוך המון קל מאוד להיות מוסווה.
אני ניסיתי להצביע שזה עניין של לבוש מתאים ומיומנות.
בבודד או בהמון.
כל היום בילתה משפחה של צבוע נקוד בסביבת המאהל שלנו.
ואנו לא ראינו ולא שמענו.
למזלנו הם לא רצו לטעום אותנו.
ממש לפני שקיעה קפאתי בפחד משתק.
ראיתי את האמא והגור שבתמונה, נחים בחוסר איכפתיות להמולה שהקמנו מסביב.
המחשבה שהם היו שם כל היום ואולי גם בלילה הפחידה מאוד, אפילו שג'רמיה היה איתנו.
צבוע נקוד הוא היונק בעל כוח הלסתות הרב ביותר והוא לא בוחל לטעום גם בני אדם. האגדות טוענות שהוא מאוד אוהב אשכים... 
ג'רמיה הבריח את המשפחה בקולות נהימה של נמר והם הלכו.
כלכך פשוט.
מסתבר שאפשר גם ללבוש הסוואה קולית.
בבלוג אני יכול לפעמים להתכסות בהסוואה מילולית.
| |
מים חיים*
קראתי כאן ומכל מה שעלה בי דווקא התמונה הזו דיברה בי.
בהשתקפות הוא ילד ללא פצעים
צל דמותו הבהיר עדיין אינו פצוע
כל מה שתגידו...
*לא אני צילמתי.
התמונה הזו שוכבת אצלי כמה חודשים ואיני זוכר מאיזה אתר שלפתי אותה.
אם מישהו מכיר...
| |
אהבה
אני מביט בתמונות ישנות.
במראות שמבליחים.
באָמוֹר.
הגעגועים חופרים בי.
אני מביט ורואה.
אני ניזכרלאנזכר.
בדרגש פחמים.
מיטה שהיא לא מיטה.
כארון מתים מעץ מהוה ובא בימים.
מצופָּה מבפנים בברזל.
ממולאת פחמים.
גחלים בוערות ומעליהם לוח עץ מסיבי.
למעלה מזרון שהוא שק רַפְיָה ממולא עשבים.
זו הייתה מיטתי לפני ימים רבים.
כְּשָׁפוּד התגלגלתי בה ימים.
למשך שבועיים נוחת בהזיה.
נוגע בעֵירות.
מסרב לחיים.
היה חורף קר של ראשית ינואר.
בהרים הקשים של אוֹהָנֶס.
ושם במנזר אָוֶה מגדלנה אני.
מפרפר בין רצונותיהם של אָמור והדון, אב המינזר.
לבין כוח חיי האוזל.
נאפה מעל גחלים.
שבועיים שבו אָמור מחממני בגופו.
מחבקני כתינוק.
הדון משקני נזיד ירוק ותפילות.
שבועיים שחיים בעמימות אפורה בזיכרון.
שבועיים של צירי חיים.
אשר פלטו אותי בכוח שוב לחופי חיי.
שוב עירום באתי.
שוב צרחתי.
שוב בכיתי.
שוב ינקתי.
שוב למדתי להלך.
מַרְאֶה
גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא פָּרַחְתִּי
הִכּוּ שָׁרָשַׁי
יוֹנְקוֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה
| |
מילים בגלריה
מספר רב יחסית מביניכם נענו לקריאה להקשיב לתמונה של שצה.
אני חושב שהתוצאה ניפלאה.
יש קסם במילים מוקשבות.
הנה התוצאה לפניכם מנוקדת באדיבות הגלריה המקומית.
אני נהניתי מאוד מהתגובות ומפרי המיקלדת שלכם.
אני בטוח שגם את נהנית מהתוצאה שצה.
אני מקווה שבעתיד יהיה אפשר לשוב ליצירה שכזאת.
והנה התמונות המילוליות לפניכם:
ביים:
חֲרַכִּים שֶׁל אוֹר.
נְגִיעוֹת שֶׁל צֵל
גַּעְגּוּעַ לְמַשֶּׁהוּ נֶעֱלָם
שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֵיךְ מִסְתַּכְּלִים עָלָיו
יעלילה:
יָדַיִם כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה
סַנְטֵר מְעֻצָּב בְּאֶבֶן
מִסְתּוֹרִין בְּתוֹךְ
שלי ב:
עֵינַי שְׁלוּבוֹת בַּחֹשֶׁךְ
פְּעִימוֹת הַמַּחְשָׁבָה מַרְגִּיעוֹת
בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
רָחָב עוֹלָמִי
סמדר:
יֵשׁ לִי שְׁנֵי זוּגוֹת יָדַיִם
זוּג אֶחָד שֶׁלִּי
וְזוּג אֶחָד שֶׁלְּךָ
שֶׁלְּךָ מְאִירוֹת אֶת עֵינַי בְּהַסְתָּרָה.
daf:
הָרֵיחַ הַמַּגָּע
הָרַכּוּת הָעֶדְנָה
אוֹמְרוֹת לִי שֶׁזֶּה אַתָּה
גַּלֵּה לִי אֶת בְּבוּעָתְךָ
חַיְכֵנִי
עדה:
סִימְבְּיוֹזָה:
אֶצְבָּעוֹת עִם אֶצְבָּעוֹת
יָדַיִם עִם פָּנִים
תְּמוּנָה עִם מִלִּים.
maylo:
אַל תִּרְאֵנִי
כִּי הַבּוּשָׁה פֹּה
אֱחֲזֵנִי
וּמִבַּעַד לָאֶצְבָּעוֹת
הַבֵּט בְּלִבְּךָ
הָרָחוֹק
MN mister normal :
וְאִם הָיִיתָ נוֹתֵן לִי לִרְאוֹת
אוּלַי לֹא הָיִיתִי בּוֹרַחַת
וְאִם הָיִיתָ נוֹתֵן לִי לִטְעוֹת
הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ אוֹתִי צוֹרַחַת.
כִּי כְּשֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת
וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, אֲנִי שׁוֹמַעַת.
איריס:
לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת דָּבָר...
זוּלַת מַגָּע יָדַיִךְ עַל עֵינַי...
חוֹלֵם לִי חֲלוֹם
וְאַתְּ שָׁם.
בני:
אַל נָא תַּבִּיט בִּי
הַבֵּט בְּאֵלּוּ הַיָּדַיִם
עֵינַי שֶׁלִּי רוֹאוֹת אוֹתָן
מִזָּוִית הַמַּבָּט שֶׁלָּהֶן
וְעֵינֶיךָ שֶׁלְּךָ רוֹאוֹת אוֹתָן
מִזָּוִית הַמַּבָּט הַהֲפוּכָה
אם במהלך הניקוד פספסתי היכן שהוא את המשמעות הנכונה,
אנא האירו את עיניי ואתקן.
אם יש עוד מביניכם שרוצים לשוחח עם ועל התמונה,
הדלת פתוחה. אני מבטיח שאוסיף ואעדכן את הפוסט הזה.
| |
חוֹתָם
הצילום הזה של שצה ריגש אותי וקיבלתי את הסכמתה לעבד לו מילים שלי.
סוֹכֶכֶת אוֹתִי כָּנָף
עֵת בִּשְׁעָרַי
כְּחוֹתָם בֵּין עֵינַי
תּוֹכִי אֵלַי נֶעֱטָף
כמו תפילה.
תודה לך שצה 
אתם מוזמנים גם.
בכלל, ממליץ ולנסות לדבר עם תמונות במילים.
אני מוצא עונג רב בכך.
במבט פנימה אלי.
בדושיח שמנסה לדייק.
הרבה פנים לכל תמונה.
הרבה דיוקים בה.
נסו ותהנו...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
