 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
מקום טוב באמצע
(הרהורים ראשונים)
עדיין גבה גלי כאן. לאט לאט נרגעת הסערה.
מגע המים מוכר וגם מידתם.
אך הדברים לא יחזרו להיות באמת מה שהיו.
עתה, לאחר הביקור הממצה הזה של משפחת בני, מקומי אחר.
עתה מצאתי את מקומי בין אבי שלי מצד אחד, לבין זרועותיו המחבקות של בני הבכור.
בין אבי שם למעלה לבין בֵּנְבְּנִי שמחבק את כולי.
יש במקום הזה משהו מאוד מכיל.
קבלה של אבי על כל מה שעולל לי וגם על עשייתו הברוכה.
של מקומי מול בני ובֵּנְבְּנִי.
לא יודע אם זה טיפוסי לסבא.
אני יודע כי עתה, כאן, בחיי החדשים והמתחדשים יש עומק חדש.
של יחסים עם בני שלא היו כך לפני הגירושים.
תמיד היו לי יחסים טובים איתו.
אך עתה יש התקלפות הדדית נוספת והעמקה.
יש קבלה והכלה שתמיד קיוויתי שתגיע.
נראה לי שהתמקמותו של בֵּנְבְּנִי במערכת הרגשית של בני כאבא ובשלי כסבא, מביאה את זה.
היא בונה ציר חדש עליו סובבים חייו וגם חיי.
וזו תחושה ניפלאה שקשה להעבירה במילים.
היא קיימת.
ואני שמח שכך זכיתי להגיע.
לחוש.
שבת שלום ואהבה 
| |
נסעו
הבוקר הם נסעו.
כן כן, יש שם בור של ריקנות ועצב.
שוב לחזור ולהיות סבא-אבא ממרחק 4,000 ק"מ.
אני מכיר את התחושה ואת הסחרחורת הזו.
אך,
בניגוד לפעמים אחרות הבור מתמלא.
רגעים הוא מעמיק, ומייד הוא מתמלא.
ואז אני מסתובב עם פרצוף ירח וחיוך עגול.
בכלכך הרבה אור ואהבה זכיתי השבוע.
והאור לא מאפשר לבור להטיל צללים.
איזה ביקור משגע שזה היה!!
תודה לכם שהשתתפתם בשימחתי.
חג שמח לכם אהוביי.
חג של אור, אהבה ו- Care
| |
מַאֲפֶה אהבה
שיבעה ימים הם מאהבים אותי.
שיבעה ימים שאני נאפה בתבליני אהבתם.
לא תבלין כרמז.
כמויות מדהימות של טעמים חדשים.
מחר, כאשר התבשיל ייצא מהתנור, הטעם יהיה חריף מאוד.
אני בטוח שלשוני תהמם את מרכזי הטעם שלי.
מידי פעם אני פותח בחשאי את התנור ומסניף מעט.
גם שולח מזלג בגניבה וטועם.
מממממממ... איזה טעם!!
בחיי לא טעמתי תבשיל אהבה שכזה.
ומחר.
מחר הם יחזרו לביתם.
ואני אשאר עם התבשיל המיוחד שרקחנו כאן.
הטעם ילווני לימים ארוכים.
טעם חדש של אהבה ו- Care
| |
שנת ערב
"סבא, סבא. קום.
אני הולך לישון..."
קולו המתוק של בני חודר לאיטו את שנת הערב שלי.
(כן, אני סחוט מכל הפעילות הרגשית)
אני פותח סדק עין ורואה כף יד קטנה וחמודה.
אני חש את המגע הזעיר החלבי שלה על זיפי פניי.
הוא חוקר את ליבי בנבני.
יש לו את המפתח.
אני נמס...
| |
כלי כסף
התיישבנו לארוחת החג. בני ואשתו, רוזנה ואני. בנבני ישן למעלה בשלווה. השולחן ערוך ויפה. הלב שלי נרגש מאוד, לאחר שלא זכיתי לפסח משפחתי כבר חמש שנים. חמש שנים בהם אני סוגר על סורג ובריח את הכמיהה להסב עם בני משפחתי בליל הסדר.
רגשות השימחה והאושר מערבבים את מעיי ואיני יודע את נפשי. באמת לא יודע. כלכך הרבה מתחולל שם במחלקה הפנימית, ואני חושש לשחרר שמא יברח הכל. שמא אשאר ככלי ריק.
בני מרים את סכין הכסף שליד הצלחת המעוטרת. מתבונן ושוקל את הסכין הכבדה והמעוטרת בציורים הקטנים שעליה. מעביר ציפורן על ראשי התיבות של רוזנה ושלי. אני רואה את הזהירות שלו, גם במגע וגם בעיניו הבוחנות. זהירות מלהתחבר דווקא למקום הזה. הוא היה נהנה הרבה יותר מחגיגה משפחתית אחרת. בארץ אחרת. עם אמא ואבא. אך החיים זימנו לו מסע פסח אחר. לארץ אחרת. לעיר שבה רק משפחה יהודית אחת מציינת את החג הזה.
אני מנסה לחוש את אשר מתחולל בליבו. ואני מרים מזלג כסוף וכבד. המזלג נמדד היטב בכף ידי. אלה כלים של פעם. אני מאוד אוהב אותם. מזכירים לי את המיטב שבביתי. עם כל מזון שמוגש לשולחן.
מחשבותיי משאירות את בני בהרהוריו. אני נזכר ברגע כניסתם לביתי, כאשר בטעות קראתי בשימחה אל בנבני: "ברוך בואך לביתו של אבא של סבא". המילים נשארו באוויר קפואות לרגע. אבי, איך הוא יצא ממני דווקא עתה. פליטת פה? לא, לא כלכך. בני הרגיש הבין מייד וחיבק לי את הראש בין כפות ידיו העדינות. ניגשנו יחד לויטרינה בחדר המגורים והוצאנו את תמונת הוריי. צעירים ויפים. הוא הביט בהם ללא מילה. אני ניגבתי דימעה.
הנחנו את התמונה במרכז השולחן. שיסבו איתנו, אבי ואימי. שיזכו גם הם מהנוכחות המשכרת של משפחת בני בכורי כאן. בפסח הזה.
בהיסח הדעת, התחלתי להבריק את המזלג, מפליג לילדותי. ימים של לפני פסח. אמא עסוקה בניקיונות ובישולים. בבוקר של לפני ליל הסדר היא הייתה מוציאה את כלי האוכל הכשרים לפסח. הכלים הכי יפים בבית. ואני הכי אהבתי את כלי האוכל הכסופים. מעוטרים בפרחים קטנים מהאגדות. היא הייתה מבריקה כל סכין ומזלג. כל כף וכפית היו זוכים גם הם למנת אהבתה. מוקסם הייתי בוחן את הדמויות שהשתקפו מברק הכלים היפים.
בחנתי את הכלי בידי, רואה את אור הנרות המשתבר בקערורית המזלג. קולו של בני הבקיע לתוך שרעפיי: "כמו הכלים של סבתא, נכון?"
| |
אושר
בזמן הם הגיעו אתמול.
האושר היה בלתי נתפס.
עם מעט דמעות געגוע והמון חיוכי אושר.
ולפני זה התרוצצתי כמו סבא גאה.
רכשתי מיטה וכיסא תינוק לאוטו.
גם טיטולים העמסתי ואפילו טעמתי בגניבה גמד אחד מהערימה שקניתי.
הרכבתי את הכיסא באוטו.
אפילו את המיטה היה לי זמן להתקין.
עייף ומרוט מעט הגעתי לשדה התעופה.
הלב המאושר, חיבק ושר שירים למשפחה היפה שלי.
בנבני הביט בי בעין בוחנת.
שבר של חיוך עלה על שפתיו.
טועם אותי בעיניו.
ואז עלה חיוך גדול ועמוק בפניו.
מושיט את ידיו הקטנות לשפתיי.
כלכך הרבה אור ילד אחד מפיק.
קירות ביתי שלא ידעו צחוק ילד ולא שמעו בכי תינוק, נהיו רכים יותר.
נוכחותו ניספגה בבית והכל נהיה עגול יותר.
רך מאוד.
אני עייף ולא רווה מלהביט בו.
לגעת.
לנשק.
אושר.
חג שמח לכם חברים יקירים.
אהבה ו- Care
זה הרבה יותר מכל הסיפור.
זה הכל!!
| |
בִּרְכַּת אֲפִיקוֹמָן
שֶׁיְּהֵא לָכֶם
חַג מֵאִיר,
כְּצִבְעוֹנִים עוֹלִים
מִלֵּב נִפְתָח.
שֶׁיְּהֵא לָכֶם
כְּלִטּוּף זָהָב,
מַגָּע אֶצְבַּעוֹת
הַשֶּׁמֶשׁ.
וְשֶׁלֵּב נִּפְתָח
יְהֵא כַּאֲפִיקוֹמָן,
שֶׁל הַגָּדַת הַחַיִּים.
שֶׁיְּהֵא הַחַג שָׂמֵחַ
חֲבֵרִים אֲהוּבִים.
| |
העתיד כאן
אני מאוד מאוד נרגש.
כבר שעות שאני מקפץ.
הולך למראה ומביט בי מחייך מתוך עיניי.
ממשש את הלב.
צוחק אליו.
לוחש לו תודה.
עדיין לא מאופס.
עדיין לא קולט.
מלא שימחה שגואה ופורצת.
מלא!
"יש לך עתיד", אמר לי הרופא, וחייך אלי בעיניו הכחולות הטובות.
"מה?!", שאלתי בחוסר הבנה.
"אתה הולך ומבריא, וזה לא יאומן!", ענה הוא בפליאה (שוב).
לפני ארבע שנים עברתי סידרה של דומי לב.
מוות.
בין השאר, ליבי נפגע קשות.
הוא התרחב וחלקים נרחבים של ריקמת שריר הלב הפכו לדקים עד למצב שהוגדר "כחמור בעל סיכון חיים".
לפני שנתיים אותה הבדיקה הראתה כי המצב השתפר במעט והוגדר אז "כמצב חמור".
התחלתי להאמין שהמצב עשוי להשתפר.
לקחתי את עצמי והלב בידיים והתחלתי לעבוד בשיטות אישיות של דימיון מודרך, בליווי עבודה פיזית מתונה על הגוף.
כמעט הכל מיצירת רוחי.
והיום, הבדיקה הכתירה את מצבי "כחריגה קלה".
יש!!
יש , יש ברכה לעמל ולסבלנות.
לאהבה הרבה שהקרנתי פנימה אל ליבי.
הדו-שיח המתמשך הזה שבין הלב למוח מוכיח את עצמו.
לא, איני יודע מה אני באמת עושה.
רק מאהב ומדבר כל הזמן אל ליבי.
גם מקשיב לו.
אני נשמע כמקבל את זה כמובן מאליו.
כאילו זה היה צפוי.
לא, זה לא היה צפוי.
אני נדהם מאוד מהדינמיקה הזו.
נ ד ה ם !!
כן, יש לי עתיד!
אהבה ו- Care, שוב ושוב...
עדכון עדכון עדכון
הוא מגיע מחר בנבני עם הוריו האהובים.
את היום הזה אני אזכור הרבה זמן!
נראה לי שאבנה קופסה מיוחדת כדי לאצור את שימחת האביב הזו.
| |
שרב
שרב בארץ ישראל.
מסמן את חג האביב.
כאן אביב משגע ומאיר.
מפריח את הגינות וההרים.
משקיט את הלב ומפעים את העורקים.
ומחר בשעה זו כבר ישקטו עורקיי.
לאחר שהחומר השורף שיכין אותי לבדיקה, ימוג מגופי.
בדיקת קרדיואקוגרפיה.
ישרטטו את תלת המימד של זרימת החיים אל ליבי ומתוכו.
כן, המתח בשעה זו גואה.
אך לא מטביע.
אף לא שורף ומאכֵּל כמו פעם.
אני מניח שלימים האלה ולשלווה הגואה בי יש חלק בזה.
אך עדיין קיים מתח.
ומחר שרב בישראל ובעורקיי שימלאו בכימיקלים.
והיום היה עצוב לחברתי גמאמא ולמשפחתה.
מרחוק ניסיתי לנחם.
הַלַּיְלָה
הַיָּרֵחַ שֶׁחָתוּךְ בָּאֶמְצַע
מְגַלֶּה אוֹתְךָ גַּמָּד
מְעַרְסֵל אוֹצָרוֹת
מַבִּיט אֶל הַלַּיְלָה
בְּדִמְעָה שֶׁצִּיַּרְתָ לִי בָּעַיִן
מחר השרב יישבר...
אהבה ו- Care
| |
מִילָה
וּבֵין הַזִּכְרוֹנוֹת
רָאִיתִי סִירַת דִּמְיוֹן.
עוֹשָׂה דַּרְכָּהּ
בֵּין סַלְעֵי הַכְּאֵבִים -
מִתְרַחֶקֶת אֶל אֹפֶק מְעֻנָּן.
הֵרַמְתִּי חֹפֶן אֲדָמָה
מְעַסֶּה אֶת גַּב יָדִי.
רָאִיתִי בַּצַּד אֶת יְכָלְתִּי,
כְּקֶצֶף עַל סְלָעִים -
עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת.
אַךְ אֲנִי כְּבָר מֵעֵבֶר לָאֹפֶק
עוֹקֵב אַחֲרַי.
מְצַחֵק,
מוּל נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה -
שֶׁאוּלַי הִיא שַׁחַף לָבָן.
כְּטִפַּת דְּיוֹ
מִתְפַּשֶּׁטֶת בִּי
מִילַת זָהָב - -
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
