| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
יהיה ניסיון נוסף
כך אני מקווה!
בדיקת הציוד האישי שלי לא צלחה הפעם.
הדמות החדשה שניסתה להתלבש (עלי?) מהפנים הצעיר שלי,
יצאה בכוח רב מידי.
הדמות הקודמת סירבה להיפרד בקלות שכזו.
מעניין איך משילים הנחשים את כסותם...
בשקט אני חושב.
כן.
עתה נרגעו מערכותיי.
ניסיון נוסף לצאת לדרך יהיה בעוד כמה ימים.
בינתיים אני כאן.
מחפש חומר על התנשלות נחשים 
| |
צעדים נוספים
לפנות בוקר של מחר אני אצא לבדוק את נעליי.
בצעד ראשון שפותח מסע למשך השנים הקרובות.
שש מדינות שמחכות לי.
לא, שש מדינות שאני אנסה להתרומם אליהן.
מדינה אחת מחר.
עוד שלוש מדינות בשלושת החודשים הבאים.
מדינה נוספת בשנה הבאה.
ואז תגיע מדינת חלומותיי.
מונגוליה שלי.
והיא אפילו לא במונגוליה.
הרבה שנים חלמתי להגיע אל המדינה הזו והיא בכלל אי קטן אי שם באוקיינוס השקט. קראתי ולמדתי ותכננתי.
ואז באה הנפילה הגדולה.
המוות שבא לבקרני.
בשנים שאחרי בניתי את עצמי מחדש.
צעד אחר צעד.
מייחל להמשיך ולנשום חיים.
בלי חלומות ענקיים.
במהלך המסע שלי התחלתי להסתגל למציאות שאני למונגוליה שלי לא אגיע.
וכלכך רציתי!!
אך מציאות קשה לכופף.
הגיע הרגע והורשתי את החלום שלי לבנצעיר.
והוא הבטיח להגשים לי את החלום, דרכו ובדרכו.
מזה כמה חודשים אני בדרך חדשה.
היא לא עלומה בכלל.
היא ניפלאה לי, כי היא מעלה ענפים מוריקים של חיים שנקטעה דרכם בגיל 25.
והנה בן ה-25 מתחיל שוב ללבלב להעניק לי ממה שנמנעתי ומנעתי מעצמי שנים כה רבות.
לפני שבועות בנסיעה שכזו לענייני סידורים וקניות אומר לי בנצעיר.
"אני חושב שחלום מונגוליה שלך הוא עדיין שלך".
וקלטתי,
שכל המסע הזה החדש והמתחדש הוא גם למונגוליה שלי.
אני מתחיל מחר לפנות בוקר במסע.
ואני מקווה להגיע למונגוליה שלי בעוד שנתיים.
שש מדינות שאני מטפס אליהם.
ובדרך אמצא מאוצרותיי שהיו.
אוסיף עוד כמה אבני חן.
בן 25.
נחמד לי כך.
לפני המלחמה ההיא.
ילד פרחים מחייך אליי.
תודה לך נער שבי.
תודה לכם חיים.
אשוב בעוד שבועיים וחצי.
ותהיו טובים בסגנון אחי טליק.
ואל תשכחו אהבה ו- care
| |
ברכות לאחי
לפני שנתיים הייתי בחגיגה גדולה.
הייתי חלק ממה שהפך לידידות עמוקה.
לליווי.
לרכישת אח יקר.
אז הייתי פחות מחודשיים בישרא.
ובחוש ידעתי כי מצאתי אהבת איש כאן.
הנה חלפו להם שנתיים.
ודווקא ביום המיוחד שלך טליק, לא אהיה כאן.
אהיה בין שמיים לארץ.
ושאני אוותר על ברכה?
נו באמת, הרי אחי אתה, חוגג שלוש שנים כאן.
ושלוש שנים שלך משולות לעשרות שנים לפחות.
באהבתך, באיכפתיות שלך.
ב- care שאתה מפיץ לכל עבר.
היכרתי אותך כפנימי גובלן.
אחר כך כפותח דלת לעולם.
היום אתה שוב פנימי גובלן.
באמת אתה אורג את הגובלנים המקסימים שלך לעולם.
פותח דלת וגם בא בדלתות פתוחות.
אצלי אתה נכנס גם ללב.
ואני יודע שכך הוא אצל רבים שכאן.
איש מיוחד.
איש.
אדם.
תמיד פנוי.
מחפש את מצוות החברות.
מגיש אהבה.
רק שיקחו.
יש לך עוד ועוד.
ליבך גדול ועצום.
ואנו מתכבדים.
לפני שלוש שנה פתחת ב"סתם הגיג".
אחרי חודש, אבוי לנו. חשבת לנטוש.
טוב שלא נתנו לך.
רווח לי. נשארת.
פעם היית רק דמות וירטואלית עבורי.
היום אתה גם דמות נוכחת.
עם משפחה מקסימה.
חי ופועם בתוך ליבי.
כלכך מקווה שתישאר כאן עוד ועוד...
מזל טוב אחיקר
| |
אֲחִיזָה
פּוֹסֵעַ הַחוּצָה
מֵהַמָּקוֹם הַדָּרוּךְ
שֶׁבְּגַת לִבִּי -
מִשְׂתָּרֵג פְּנִימָה
מֵהַלֵּב הַמְּחַבֵּק
אוֹתִי הַחוּצָה
| |
כְּמוֹ שַׁרְווּל הָפוּךְ
נסיגה
היא ההתקדמות של אתמול?
לא, לא ממש יודע.
יודע שהנסיגה היום מסמנת
את ההתקדמות שממתינה לי.
מחר אדע את היום.
דומה לשרוול הפוך?
אולי.
אולי גם.
שרוול הוא כמו יום.
מקצהו ניתן לראות לכל אורכו.
אפילו בלי להפוך אותו.
יש הטוענים כי אם מכוונים אותו נכון,
את השרוול,
המחר מתחבר טוב יותר.
שרוול הפוך הוא גם כמו יום הפוך.
יש ימים שהם שרוול שנכנס אל תוך עצמו.
כאשר אני יורד עם השרוול, אני מגיע לנקודה סינגולרית כזו.
אשר באמת לא קיימת במציאות (יש ואני מוצא אותה בכתיבה).
בנקודה זו יש תחושות חריפות מאוד, אך אי אפשר להישאר שם.
כי היא הרי לא קיימת באמת.
והמסע נמשך
ומקבלים שרוול הפוך שניתן לראות בתוכו את תחילת היום רק בהפוך.
כמה שרוולים הפכתי כאן היום...
וגם נזכרתי.
צפנתה כתבה לי שהתגובה שלי כמו שיר.
תודה!
כְּמוֹ שַׁרְווּל הָפוּךְ
אַתְּ קוֹרֵאת אוֹתִי כְּמוֹ שַׁרְווּל הָפוּךְ.
אֲנִי כּוֹתֵב עַל פְּנֵי הַשַּׁרְווּל
וְאַתְּ הוֹפֶכֶת -
לִרְאוֹת
אֶת אֲשֶׁר נִכְתַּב עַל עוֹרִי.
| |
שימחת גידול דייגו
או פרח לשבת
לפני שלוש שנים התחלתי בניסיונותי לגדל את פרחי דייגו של הלילה.
בעברית הוא קרוי לילנית רבת פרחים, כי הוא פורח דווקא בשעות הלילה.
באנגלית מכנים אותו 4 אחר הצהריים כי הוא מתחיל לפרוח אחר הצהריים.
הפרח הרגיל הוא בגוונים של אדום עד סגול.
כפי שניתן לראות כאן.
אך יש גוונים נוספים כמו צהוב וצהוב עם סגול.
אספתי זרעים מכל שיח דייגו שמצאתי.
זרעתי וזרעתי אך קיבלתי רק את הפרחים האדומים והסגולים.
את הגוונים הצהובים לא הצלחתי לקבל.
הם לא נבטו.
ואם כבר נבטו, תמיד באה סופה מזרחית קשה וייבשה את הצמח.
השנה שוב ניסיתי ואתמול הפרח כבר נראה ממש לפני פריחה.
רוצה אלוהים (או אולי לא כלכך רוצה) ואמש התחילה סופה מזרחית קשה.
מהירות רוח של 70-80 קמ"ש.
והדייגו הצהבהב שאוטוטו הולך לפרוח מאותת סימני כמישה.
עליו דמו לסמרטוטים תלויים וניצני הפרחים לספגטי רך מאוד מאוד.
החלטתי לעשות מעשה והתחלתי להשקות אותו.
אני משקה והוא מתייבש.
אני משקה והוא מתאושש.
וכך שוב ושוב.
כך אמש וכך הבוקר.
ושוב בשעות הצהריים.
והרוח הקשה לא מסתיימת.
ואני מתעקש ומשקה.
לפני כשעה הפרח הראשון נפתח והמחזה היה מרהיב.
מעט מסמורטט מהרוח,
אך היופי והשימחה הציפו אותי.
הנה הוא הראשון.
הסופה ממשיכה להכות בעוז ואני רץ להשקות שוב....
ולהתבשם מיופיו וריחו 
| |
הַבֹּקֶר
הַבֹּקֶר -
הֶבֶל פִּי נִשְׁכַּח לְרֶגַע
מֵהֲמֻלַּת מִלִּים
נִפְרָמוֹת
רָצוֹת בִּסְדָקִים
נֶחְבָּטוֹת בִּכְנָפַיִם
וּמַמְשִׁיכוֹת
אֶל הָאוֹר
הַבֹּקֶר -
סֶדֶק אַחַר סֶדֶק
רָוָה אֶת עֹנֶג
טִפּוֹת הַמִּלִּים
הַחַמּוֹת
הַבֹּקֶר
כַּאֲשֶׁר שָׁתִיתִי תֵּה - -
| |
מִתּוֹךְ יָדִי
בְּשֶׁקַע יָדִי
נִרְדַּמְתִּי שָׁם עַל אֶבֶן
שֶׁעָצְמָה אוֹתִי
מְשַׂרְטֵט מִלִּים
עַל פָּנִים מְשֹׁעָרִים
יוֹתֵר וְיוֹתֵר
| |
אֲנִי עַל הַר מְטַפֵּס
בְּצַעַד שֵׁנִי
מַעֲלֶה הָהָר שֶׁבִּי
נִזְכַּר בַּפִּסְגָּה
בְּצַעַד שֵׁנִי
מַעֲלֶה, הָהָר שֶׁבִּי
נִזְכַּר בַּפִּסְגָּה
| |
2. שָׁם
...אחרכך מאיה הופיעה, פתוחה כפי שרק היא יודעת.
לעיתים.
וסיפרה לי עלי לפני הרבה שנים.
הרבה יותר שנים מאשר שנות השיר.
פרט אחד היה שונה מאוד.
בשיר שלי לא היו חגיגות קציר חיטים.
ובכל זאת, אותה הרוח הייתה גם שם וגם שם.
הנה השיר שנכתב על-ידי לפני קרוב ל- 36 שנים.
טוב, זהו לא בדיוק שיר.
דומה יותר לצבר משפטים שהתרסקו,
ומשהו מהם גיבבתי.
עתה, לאחר 36 שנים הפשר מתבהר.
האדמה מתמצקת.
העצים מלבלבים.
לַיְלָה אֶחָד תַּחַת יָרֵחַ
הוֹפַעְתְּ בַּחֲלוֹמִי
זַכָּה מִזִּכְרוֹנִי אוֹתָךְ
רַעֲנַנָּה וּמִתְרַחֶקֶת מֵהֶשֵּׂג הַיָּד
אוֹבֶדֶת לִי
פָּסַעְנוּ בֵּין עֵצִים צְעִירִים שֶׁל תַּפּוּחַ וַאֲפַרְסֵק
הֵרַחְנוּ אֶת מַמְתָּק רֵיחוֹ שֶׁל הַמִּשְׁמֵשׁ הַבָּשֵׁל
אָהַבְנוּ מְאֹד
כָּל הָעֵמֶק לְמַטָּה שָׁכַן בְּבִטְנֵךְ
שִׁירָה שָׁמַעְתִּי
שִׁירָה שֶׁל רַע וְשֶׁל טוֹב
שִׁירָה יָפָה וּמְכֹעֶרֶת
זוֹ הַשִּׁירָה שֶׁרַק אַתְּ יָדַעְתְּ לְדַבֵּר
אַתְּ יָדַעְתְּ אֶת הַלָּשׁוֹן
שִׁירָה שֶׁל עֵמֶק
שִׁירָה שֶׁל אֲדָמָה שֶׁתָּמִיד שָׁתְקָה
הִיא רָאֲתָה אוֹתָךְ נָסָה
הִיא הֶאֱזִינָה לִתְפִלּוֹתַיִךְ
חִכְּתָה לָךְ בְּפִתְחֵי מְעָרוֹת
הִצְעִידָה אוֹתָךְ לְמַעֲלֵה הָרִים
הֵיכָן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת אַחַר כָּךְ
פָּסַעְתִּי בֵּין הָעֵצִים מְלֻטָּף
עָנָף עָמוּס פְּרִי נִשְׁבַּר
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתוֹ פּוֹרֶצֶת
לְרֶגַע הָיִיתִי עָנָף מוֹרִיק בָּאָבִיב
נִפְלָא הָיָה לְהָבִין אוֹתָהּ
לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ
לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל כְּמִיהָה
הָיִיתִי אָדָם קַדְמוֹן
בְּטֶקֶס שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי
נִסִּיתִי לַעֲלוֹת לַמִּזְבֵּחַ
וְהוּא קִבְּלַנִי
אֶת קָרְבָּנִי הֶעֱלֵיתִי
וְהִמְשַׁכְתִּי בְּדֶרֶךְ מוֹתִי
רָאִיתִי צוּק נֶהֱדָר
מְגֻלָּף בִּדְמוּת צַוַּאר אַיָּלָה
זָקוּף וְחָלָק
וּבְקָצֵהוּ מֵהַמָּקוֹם בּוֹ אֵין צוּק
בּוֹ הַכֹּל הִסְתַּיֵּם
מִשָּׁם נִשְׁקְפָה הַדֶּרֶךְ
שָׁם נַחַל מַיִם רַכִּים
גִּבְעָה יְרֻקָּה עִם צִבְעוֹנִים
שְׁזוּרִים בְּחַמְצִיצִים
שָׁם גַּם פְּרַחִים נְבוּלִים
שָׁם גַּם אֲנִי
בִּזְהִירוּת הִנַּחְתִּי שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים
הֶאֱמַנְתִּי אָהַבְתִּי וּמַתִּי
יולי 1970
התמונה מתחילה להתבהר
מבעד לענפים.
יש תועלת רבה בחיים בלהיות עץ.
חייכתי אליה בתודה על דבריה.
מודה אני לאלוהים שחיי שרדו בגופי.
כך אני יכול להמשיך וללמוד מה אני.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
