| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
עוצר נשימה
הרבה ימים שנעדרתי מכאן.
כלומר מהבלוג שלי.
עדיין הגבתי בבלוגים אחרים פעמפעמיים בשבוע.
הגיע הזמן להביא אות חיים גמלכאן.
אנמנסה לפרוק את בולי העץ שמכבידים על עגלת חיי.
הכל התחיל במסע לפני יותר משבועיים.
פנייה אחת לא זהירה הביאה אותי לנוף עוצר נשימה.
מאז אניודע הרבה סערות בחיי.
אנשורד אותן.
כל אחת בתורה.
לאיטי אנמשחרר את הנשימה.
תודה לכם אנשים טובים 
| |
מחר
מתחיל עשור חדש.
שביעי לך מדינה.
ובעשור הזה מילה אחת עולה לפני יותר מכל:
הִתְחַדְּשׁוּת
שתצליחי מדינה יקרה
להתחדש ולחדש
לחבק
ולאהוב
לצמוח
ולגדול
לְהִתְחַדֵּשׁ
| |
ערב יומעצמאות
היום הזה תמיד מתיש אותי.
נרדמתי על הספה ובחלומי פסעתי עם אבא.
אנזוכר אותי אוחז בכפידי הקטנה חזק חזק את כפידו של אבא, בכדי שלא אלך לאיבוד.
בחלום היו גם הדוד שנספה בשואה.
הוא היה ללא פנים. אך ידעתי שזה אחד מדודי.
לא הבנתי מה הוא עושה שם. ניסיתי לדבר ולשאול ולא יצא כל קול. רק דמעות.
התעוררתי.
שמעתי את דליה איציק מלודרמטית (מידי).
לא, לא התאים לי.
מערכת העיכול שלי לא מרגישה היום לתפארת מדינת ישראל.
כל היומהזה אנמנסה לעכל.
כבר חמישה ימים שהדברים לא מתעכלים בי נכון.
זה הגיל או המקום או גמוגם.
אנכבר לא מחפש הבנות, רק רוצה להיות שלם עם התחושות.
הכל התחיל בחלום לפני יותר משבוע, שבו הופיעה בלימצ'ה ואז כאשר קיבלתי אותה הופיע פתאום דובון.
גם הוא שייך לאותה המסכת.
עשרות שנים מפרידים בין לכתם.
כל אחד הלך באומץ אחר.
כל אחד ניזכר אחרת בחיי.
אך שניהם נמצאים על אותו המיתר שמנגן את היותי שייך לעם הזה.
והמיתר הזה תמיד מגיע לבית שמוביל ליום העצמאות.
עכשיו יומהזיכרון תם והנה פצח לו יומעצמאות.
אך הגוש הזה של מצות וזיכרונות ומרור וחרוסת די תקוע במעיים שלי.
לאט לאט הוא עושה דרכו החוצה.
בדרכו הוא מותיר את אבות המזון היהודים שמחזקים וחיזקו אותי, ביום הזיכרון הזה.
אין, אין בי שימחה עדיין.
כלומר, עמוק בפנים היא קיימת.
וודאי, הרי היא תגיע לפני השטח בעוד כמה ימים.
הכל עובד בקצב שנכון לי.
עתה, אני עדיין שזור בחוטי יום הזיכרון.
עדיין פוסע ומעכל.
* * *
כבר חודשים שאני מחכה לך שתגיעי לשישים.
והנה סופסוף החלטת להגיע.
יומולדת שמח לך מדינה קטנה ומטריפה.
חגשמח לכם, שרחוקים ממני וקרובים אלי כלכך
| |
לזכור
לא אפשרי מכאן לזכור את כולם.
כלכך רבים הם חבריך דובון.
ואיך אוכל אני הקטן והרחוק לזכור את כולכם.
אז אנסה מעט לזכור אותך.
ודרכך תמסור שלום ממני לכולכם.
מכאן אני מביט וזוכר אותך דובון גדול.
תמיד הייתי גבוה מכולם.
מביט על כולם מלמעלה.
עתה, אתה עמוק ורחוק.
ועם כל זאת כלכך חי.
צעיר בן עשרים לנצח.
הכי זכרתי אותך היום, יורד על ברכיים ומשיט חתיכות עץ שהיו בידיך סירות קסומות.
עולמות של חופש השטת מעיני הילד שלך.
חופש שעזרת לשמור
וידעת אך מעט בעצמך.
אוֹתְךָ
שֶׁיּוֹדֵעַ עַצְמָאוּת כִּכְפִיס עֵץ
הַנִּשָּׂא אֱלֵי גִּיל
וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מַגִּיעַ לְחוֹף
הַמְאֻשָּׁרִים
יהא זכרך דובון וזכר כל חבריך שנפלו ברוך לעד
| |
בִּסְבַךְ הָעֵינַיִם
גַּם אִם תִּזְכְּרֵנִי כָּךְ סְתָם
כְּצִפּוֹר מַיְשִׁירָה מַבָּט
מִדַּי -
עֲדַיִן אֶהֱיֶה אֲנִי.
זרזיר בוהק
| |
צבעים
כלכך הרבה צבע היה שם
בשחור ולבן
מנגינת צבעים
בשחור ולבן
| |
הזמן שלנו
הזמן שלך בלימצ'ה, עצר מלכת.
בת ארבע בסך הכל.
תמונה אחת התגלגלה לאלבום המשפחתי שלנו.
מאז שאני זוכר את עצמי הצבעתי באצבע שמנמנה על התמונה.
בלימצ'ה בתדודתי.
מוזר איך דווקא את מלווה אותי כלכך הרבה שנים.
נולדת, מעט מאוד חיית ונספית עוד לפני שבאתי אני לעולם.
ובעולם שבאתי אליו שרר עצב רב.
הורי לא חוו את השואה, אך חוו את העצב והכאב הנורא של לאבד כמעט את כל משפחתם. בעיקר את זו של אבי.
לא זכיתי להכיר את אבי של לפני השואה.
לא זכיתי לראות אותו שמח בלי חשבון.
כאשר אני נולדתי, הוא כבר היה אחרי.
עם עיניים מעט כבויות של כאב שלעולם כבר לא יימחה.
עם שקט ואיסור לדבר על מה שהיה שם אז.
בבית היו רק תמונות מעטות של בני המשפחה שנכחדו.
ושמי שלי שגם הוא בא להנציח, להמשיך.
לתומי חשבתי שדרך התמונות אזכה לחדור אל ליבו של אבא.
להכיר את המתחולל שם.
לזכות בחיבוק שהיה שם לוּ לא הייתה בעולם השואה.
לחפש תחת גל ההריסות את החיבוקים שנועדו לי.
לא, לא מצאתי אותם שם, אך כן מצאתי אותך, בלימצ'ה.
מבטך המופנה, עטור בשיפעת תלתלים זהובים.
ככל שנגעתי בך באצבעי, כך חשתי מתרחק מאבא ומתקרב אלייך.
במחשבות ובחלומות.
ידעתי שאת איתי.
מעניקה לי כוח בחיי ומצילה אותי בחלומות הרעים.
כאשר בנגדול נולד, זכיתי לראות מעט ממבטך נולד איתו גמהו.
המבט שלך נשקף כלכך ברור ממבטו.
היום כאשר אנזוכה להביט במבטו של בנבני שוב עולה מבטך וצופה אליי.
אלה רגעים מאוד מיוחדים בלימצ'ה, כאשר מבטינו כך מתחבקים בתוך מבטיהם של אהוביי.
כלכך הרבה כוח יש בנוכחותך בחיי.
כלכך ברור.
הַחֵלֶב מֵמֵס אֶת עֵינַי
מְצַיֵּר מֵעוֹרִי קִדּוּשׁ אוֹתִּיוֹת
חוֹרֵךְ שְׁבִילֵי לָבָה
שֶׁל שֵׁם שֶׁנִּשְׂרַף
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
