 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
ארץ באדום וצהוב
אליפות אירופה בכדורגל נצבעה באדום וצהוב.
משהו חדש נחרט היום בתודעת החברה הספרדית.
בעוד שנים אזכר שגם אני הייתי בספרד ביום המיוחד הזה.
כל הלילה אי אפשר היה להירדם מרוב זיקוקים וקטנועים ברחובות.
מהבוקר אנשים זורמים מהבתים לרחובות ולכיכרות ולברים.
שותים ושמחים ומתפרעים.
לא יודע אם מישהו חזה את מה שעובר על ספרד היום.
גל אדומצהוב של קדחת אליפות משכרת עובר על הארץ הזו.
זה מדהים בכל קנה מידה.
השמחה נשפכת כמים, וגם היין והבירה,
בכל כפר ובכל עיירה, שלא לדבר על כיכרות הערים הגדולות.
כולם גאים להיות ספרדים היום.
שנים של התרפסות לפני האדונים מהצפון התפרצו היום.
היום ספרד היא מלכת אירופה.
היום כולם כאן אלופים.
אלופים גאים.
ללא ספק שהיום הזה יסייע לחיסול ההתבטלות הספרדית בפני אירופה.
ממרומי תחושת הניצחון חלקים גדולים של ספרד נרפאו היום מתחושת נחיתותם.
זה מדהים מה שכדורגל עושה למדינה הזו בכל סופשבוע.
אין מילים בכלל לתאר מה שהאליפות הזו מחוללת למדינה היפה הזו.
ספורט בכלל וכדורגל בפרט מסוגל להזיז הרים וחברות.
כי כדורגל הוא הרי בסופו של דבר ספורט של השכונה.
כך כאן.
כך בדרום אמריקה ומרכזה.
ובדרום אפריקה.
שימחה ענקית כאן.
אפילו שנסחפתי, רציתי שתדעו...
| |
קמח ותורה
כלכך שמחתי מהחלטת הממשלה.
חששתי שברגע האחרון ההחלטה תטורפד.
במסגרת שיטוטיי ברשת נתקלתי במאמר של המינהל לחברה ונוער.
המאמר נכתב ב- 1985 לאחר עיסקת אחמד ג'יבריל השנויה במחלוקת.
מסתבר שלאורך כל ההיסטוריה היו הדעות בעם היהודי חלוקות מאוד לכאן ולכאן בנושא פדיון שבויים.
מומלץ מאוד לקרוא את המאמר.
קטע אחד במיוחד מאוד הרשים והפתיע אותי:
מה, למעשה, טען יצחק רבין כאשר הסביר את פשר ההחלטה להחזיר את אלף ויותר המחבלים תמורת שלושת השבויים? הוא, והממשלה כולה, לא היו מצליחים לנמק את ההחלטה בשום דרך, אלא בדרך אחת ויחידה של טיעון : מה אני צריך לומר לאמא או לאבא של שבוי היושב אי-שם בתא בודד?, או: בבקשה, ישים כל אדם בישראל את עצמו במקומו של אב או במקומה של אם שבניהם יושבים בשבי. מה הייתם אתם מחליטים במקרה דומה ?
כמובן שזה אינו נימוק הגיוני, אבל הוא עובד.
מה שעוזר להבין את כל הפרשה הזו, הוא ניסיון להבין אותה על רקע היחס הנהוג בעם ישראל לנושא של "פדיון שבויים". עיון קל בנושא זה בספרות (למשל: "אנציקלופדיה מאיר נתיב") מגלה דברים מעניינים ומפתיעים ביותר.
ידוע ביהדות, שאין דבר קדוש יותר מספר תורה, אדם שהפיל מידו ספר תורה - חייב להתענות ולצום. ספר תורה שאין משתמשים בו עוד, או שניזוק, חייב להיגנז בצורה מכובדת. והנה, היהדות מתירה - למעשה מחייבת - למכור ספר תורה בשוק כדי להשיג כסף לפדיון שבויים.
וזה עוד לא הכל : מותר למכור ארון-קודש (!) על-מנת לשלם בסכום עבור שבוי שנשבה. וסכומים שנאספו כדי לבנות בית-כנסת חדש - אסור לגעת בהם לשום צורך, פרט לדבר אחד: פדיון שבויים. כלומר: מותו לוותר על בניית בית-כנסת, ובלבד שיהודים לא יימקו בשבי.
כן, אני גאה להיות חלק מהעם הזה.
עם שלא חושש להשתמש באוצרות תרבותו למען אחיו.
גמכך ניתן לפרש את נחיצות הקמח לתורה.
| |
נֶקְרוֹזָה
כָּל יוֹם
אֲנִי חוֹרֵשׁ בִּי
קְמָטִים חֲדָשִׁים מִתָּאִים
לְלֹא תְּקוּמָה
אֲנִי פּוֹסֵעַ
בַּשְּׁבִילִים שֶׁמְּסַמְּנִים בִּמְדֻיָּק
אֶת מַפַּת הַיְּצִיאָה שֶׁל
חַיַּי
נֶקְרוֹזָה: תמותת תאים ברקמה חיה של צמח או בעל חיים
| |
שעונשבת
היום החלטתי להדליק נרות של שבת בזמן ולא אחרי הזמן.
מצאתי אפילו אתר שיודע לחשב את המועד הנכון בחו"לה לארץ שבו אנמתגורר.
נו, עד שסופסוף אנרוצה וגם מחליט,
רק השעון הזה בלבל אותי מאוד...
שבתשלשלום 
| |
שלהי יוני
חם בשלהי יוני.
השמש חוגגת את ימי מלכותה.
אנשים ממהרים.
להיכן הם ממהרים?
יש עוד כמה ימים עד לסיומו של חודש יוני.
ימים אחרונים כאן להגשת דו"ח מסהכנסה.
נשארו רק היום, מעט מחר ויומשני.
אנשים ממהרים.
גמני.
בדרך הביתה, אנמחפש מתנה לרואה החשבון שלי.
ובאמצע של הדרך הביתה אני נכנס למאפית בוטיק.
שם אנרואה במדף למעלה שורה של ספלים יפהפיים.
גם האישה שלפני מביטה אליהם.
היא פונה לאופה ושואלת אם הם למכירה.
כן, משיבה לה המוכרת.
האישה מבקשת שני ספלים, האחד לבעלה הימני ואחד לה שהיא שמאלית.
עפתי מהמאפייה כדי שלא לפרוץ בשאגת צחוק...
עכשיו אנזקוק להסברים.
זו הפעם השלישית שאני נתקל בדיוק באותו מצב בלתי אפשרי.
המצב האבסורדי הזה הגיע לשיא היום.
הרי רק אתמול בלילה חלמתי אותו והיום גם נתקלתי בו.
אישה מחפשת ספל שיתאים לשמאליים?!
קטונתי מלהבין את נפלאות דעתי...
| |
אש בחלציה
היה קר אמש. מה שגרם לחלק מהאנשים להישאר בבית או להסתופף בתוך הבארים.
לחכות לזיקוקים שיגיעו מאוחר יותר.
ידעתי שהלילה כמו בכל לילה שכזה אחווה משהו חדש. הרוח תישאני למקום שלא הייתי בו עדיין. גם היא כנראה ידעה זאת. אך אנלא שמתי ליבי אליה כי לא הכרתיה וגם לא היה בה משהו שימשוך את תשומת ליבי. לאחר זמן חשתי שמבטה לא מרפה ממני. מנסה לחכך משהו בי שיצית את המרחב בינינו. לא שיתפתי פעולה כי משהו בי הפריע לי להיענות לדרישתה. כן, לא בקשה, אלא דרישה, בלי מעטה של עדינות או ריח של פיתוי. ואני, בהיותי האיש המוגבל שאני, לא הצלחתי להיענות לדרישה הפנימית שלה.
רק עכשיו אני מנסח לעצמי את החוטים שצרבו בבשרי. רק עכשיו אני מבהיר מה בקע ממנה. בחוף הים, לא חשבתי ולא ניתחתי ולכן גמלא כיניתי זאת בשמות ובתחושות.
אחרכך הכל השתנה.
כשהלילה ירד והמדורות הוצתו. כאשר בחצרות פרחו לפתע עצי תאנה, ואש ניצתה באנשים.
כתבה על כך קלאריסה פינקולה אסטס בספרה רצות עם זאבים:
'ליד המדורה סמוך למעיינות החמים, ראיתי אשה עירומה כבת 35; לידות רוקנו את שדיה, והריונות חרשו קמטים בבטנה. מישהו ניגן על תופים וגיטרות, והיא החלה לרקוד, כששיערה, שדיה, עורה וגפיה נעים כולם בכיוונים שונים. כמה יפה היתה, כמה שופעת חיים. חינה היה קורע לב. הביטוי "אש בחלציה" העלה תמיד חיוך על שפתי, אבל באותו הלילה ראיתי זאת. ראיתי את הכוח בירכיה. ראיתי את מה שלימדו אותי להתעלם ממנו, את הכוח בגופה של אשה כשהוא מונע מבפנים.'
כך ראיתי והרגשתי ונצרבתי.
זכיתי...
| |
לקראת הלילה
היום הזה, בו עיר שלמה נכנסה לטירוף.
כולם מחפשים נואשות כל מה שיכול לעלות באש.
חומרי הבנייה כבר לא בנמצא.
אנשים פושטים על פחי הזבל הגדולים.
שולים בגדים ישנים.
אריזות קרטונים. כל מה שהאש תוכל לאכל.
הלילה של 23 ביוני הוא לילו של סן חואן.
la Noche de San Juan.
אומנם החגיגות מוקדשות ליוחנן המטביל,
אך באמת זהו חג עתיק יומין.
חג פגאני המציין את ראשית הקיץ.
את שלטונה העולה של השמש.
עוד על מקורות החגיגות כאשר אשוב מהחגיגות...
בשעה זו כבר יש תנועה ערה של אנשים לים.
150,000 אנשים יצפו את החוף.
כחצי מיליון איש יסתובבו ברחובות הסמוכים.
ההתרגשות הולכת ונבנית מתוך מעיהם של מאות אלפים.
ואני ניסחף גמכן.
הלב מתרגש...
אני הולך עתה בציפיה לשעת חצות.
השעה בה השדים מגיעים.
השעה בה התאנים פורחות.
עת הבתולות.
זמן העקרות.
אין אוויר.
רק חשמל.
כולם פתוחים.
מצפים.
הלכתי...
| |
מְחַשֵּׁב מֶרְחַקִּים
כְּעִנְיָן שֶׁבַּשִּׁגְרָה לָמַדְתִּי לִשְׁתֹּק, נִשְׁעָן עַל מַעֲקֶה הַחַלּוֹן
וּמַקְשִׁיב מוּל יִפְעַת הַיָּרֵחַ. שֶׁלֹּא כְּבַשִּׁגְרָה, הִסְתַּבַּכְתִּי אֶמֶשׁ
בְּקוּרֵי הַלַּיְלָה שֶׁהִכְהוּ אֶת עֵינַי מוּל אוֹר הַיָּרֵחַ. חִשַּׁבְתִּי
כִּי מְעַט הַמֶּרְחָק מֵהַחַלּוֹן וְעַד לַיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ. קָצָר בְּהַרְבֵּה
מֵהַמֶּרְחָק מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ.
| |
קיץ קצר
21 ביוני - היום התחיל הקיץ.
21 ביולי - בעוד חודש בדיוק הוא יסתיים עבורי.
בעוד חודש אחצה את מסדרון עונות השנה ואצא לחורף
אפריקאי.
בעוד חודש אתחיל לנסות לגמול על כל הטוב שאנשים שם העניקו לי.
בעוד חודש אסע לשם לתקופה ראשונה של שבעה חודשים.
עשרות אנשים ואני ביניהם, ננסה להשאיר שם חותם קטן של טוּב.
הקיץ הזה קצר והמלאכה מרובה.
תחת עץ שיטה בערבות אפריקה מעוטות הצל,
אימפאלות מבקשות מחסה משמש קופחת בקיץ.
| |
שַׁבָּת
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
אָדָם נִבְרָא
לְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
