| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
לבי בצפון ואנכי בסוף דרום
שנים כיוונתי את עצמי מזרחה.
התנחמתי שליבי במזרח, אפילו שחייתי בסוף מערב.
לפתע היוצרות כבר לא אותן. עתה אנצריך לכוון לצפון.
שם ליבי, ואנכי כאן בסוף דרום.
לא, ההסטה הזו לא פשוטה לי כלל.
למעשה, לא ברורלי איך להתכוונן לליבי שנמצא בצפון.
ההרגל שמנצח אותי, שמכוון אותי מזרחה פוגש את מוזמביק. המקום האחרון בו נמצא ליבי.
ציר מזרח-מערב הוא הרבה יותר מהרגל, זה קו תקשורת והזנה.
השדה הדתי שלי זקוק למגנט שנובע מהמזרח.
* * *
ראש השנה מסנוור אותי.
אניודע שהיכנשהו יש שם ידית לאחיזה אך היא שרויה באפלה.
ולי השנה אין פנס להאיר.
פנס שיחדור ויאיר את האפילה המסנוורת הזו.
* * *
חגשמח לכם אוהבים יקרים וחברים.
מי ייתן שתוּאר השנה הזו בשלל כוכבים שיאירו את ליבכם.
שתביא השנה הזו ברכות ושקט ושלווה.
משדות פורחים שבדרום הרחוק
| |
שקיעה אפריקאית
אנממשיך בדרכים.
כשאחזור (בעוד כעשרה ימים) אספר את המשך המסע.
האנשים שלהם באנו לנסות ולסייע הם החשובים.
ומכאן נובע הקושי.
כי קיים פער עצום בין המקום שלנו למקום שהם חווים כליום.
לכן יש חשיבות להביא להם לא רק כילות,
אלא גם אמצעים אחרים שישפרו את מקומם מול עצמם ומול הסביבה שכן איכפת לה מהם.
האמצעים שאנו בחרנו בהם היו עפרונות צבעוניים ובלוקים לציור.
בשביל ילדים שרואים ניירות שנצרכים למטרות אחרות.
ועפרונות צבעוניים שהם בכלל גדג'טים מעולמות רחוקים ואגדתיים.
לנשים הבאנו קרמים לפנים וללחות.
היובש והחום כאן קשים בעונת החורף היבשה,
ועורן של האפריקאיות אינו כה עמיד כפי שנוטים לחשוב.
להיגיינה כללית הבאנו כמויות גדולות של סבונים.
קשה, קשה לדמיין את תגובת האנשים לתשורות הקטנות האלה.
ואת שימחת הילדים תזכורנה דמעות ההתרגשות שלי לימים רבים.
לאחוז כף יד קטנה של ילדה אפריקאית מודה לך בשפת הגוף.
ברכות ידה שמאמינה בכף ידך.
במבט עיניה שמודה ממעמקים.
שקיעה על נהר הזמבזי בצד הזימבבואי סמוך למוזמביק.
| |
כסף שווה לתחת
בלילה לא עצמתי עין. עברתי על כל מיני רשימות שנכתבו לי בראש, מקווה שהכל מוכן.
לפעמים קמתי לשתות משהו. האוויר היה יבש מאוד. החורף היבש קשה לי בעיקר משום הלחות הכלכך נמוכה. בדרך פשפשתי בעוד כמה ניירות להיזכר או להיווכח שאינכל צורך בלזכור. דאגתי משום שג'רמיה לא הגיע בערב. אניודע שהוא יצא לדרך לפני יותר מיומיים בכדי להיות כאן איתי. בלעדיו אני די עיוור ועוד יותר אילם. קיוויתי שעם זריחה הוא יגיע. בעיקר דאגתי איך נכניס את כל הכמות הגדולה של הכילות נגד יתושים. יש חשיבות גדולה שיראו כי בסכום של 6 יורו למשפחה אפשר להפחית את מפגעי המלריה. אחרכך נמשיך לבחון דרכים מתוחכמות יותר. אך קודם כל רצינו להראות כפר אחד מוגן מיתושים, באיזור מוכה מאוד. הבעיה הייתה האם מישהו בגבול בכלזאת יחשוב שכילות יכולות לשמש כאמצעי הסוואה. הכנסה של אמצעי הסוואה, או מה שייחשב לאמצעי כזה, עלולה לגרום לחצי שנת מאסר. כמובן גם לכישלון המסע הזה לזימבבואה.
המחשבות שלי התגלגלו לשנה שעברה. לזרם הפליטים שזרם אז מזימבבואה לדרומאפריקה.
התחלתי לצחוק. אשמורת ראשונה ואני צוחק. אני עייף ומתוח וצוחק. צוחק על גלגולו של נייר. כל נייר שווה לתחת בזימבבואה. בתחילה עוד היה זה נייר טואלט רגיל. אחר כך הוא אזל והגיע תור העיתונים. שוקשחור של עיתונים ישנים. עתה, כאשר גם עיתונים בקושי מודפסים הגיעה עת שטרות הכסף. כי הדולר הזימבבואי (ZWD) באמת שווה לתחת. וכי למה יכול להיות שווה מטבע של מדינה עם קצב אינפלציה שנתי של % 12,000,000 (12 מיליון אחוז). אז עתה כולם מנגבים איתו את התחת. לא צריך נייר טואלט וגם לא עיתונים. יש כלכך הרבה כסף שמתגלגל בכל מקום ללא ערך. השימוש הנפוץ הוא ניגוב אך גם כחומר בעירה השטרות האלה נמצאו מעולים.
ביליוני דולר מזימבבואה.
אפשר לראות שיש להם תאריך תפוגה.
השטרות החדשים זהים פרט למספר האפסים.
השטר העליון הוא עתה 10 ZWD ןהתחתון 5 ZWD.
עד לא מזמן הכסף נמדד בביליונים (מיליארדים). 100,000,000,000 (100 מיליארד ZWD) היו שווים בתחילת יולי כ- 4 USD - משכורת של פועל לא מקצועי. מנהל בנק הרוויח בסביבות 1500 מיליארד דולר שהם היו כ- 60 דולר אמריקאי. בכדי לפשט את המערכת הפיננסית הושמטו 10 אפסים מהשטרות אך האינפלציה ממשיכה לדהור ואחרי כשישה שבועות, דולר אמריקאי שווה כבר לכ- 55 ZWD חדש (550 מיליארד ZWD ישן). מה שאומר שבתוך פחות מחודש, משכורת הפועל נשחקה מ- 4 USD לפחות מ- 20 סנט אמריקאי. ומנהל הבנק לוקח הביתה פחות מ- 3 דולר אמריקאי לחודש.
במציאות, רק מי שעובד (% 20 מאושרים) נאבק עם ערכו של הדולר המקומי. כל השאר
חיים מהחלפת סחורות ומשתמשים רק בדולר האמריקאי ובראנד הדרומאפריקאי.
מצב בלתי נתפס מה שקרה למדינה הזאת. פעם המדינה העשירה והמבוססת ביותר באפריקה (רודזיה) ועתה אחת המדינות המרודות ביותר בתבל.
לאחר המבוך המחשבתי המייאש הזה הצלחתי סופסוף להירדם.
הספרות האחרונות שאני זוכר, האירו מהשעון שבקצה החדר 4:15.
בכניסה לזימבבואה עוד הדהדו בי מחשבות הלילה הלבן,
ומראה הנשרים על אם הדרך נראה כלכך מתאים למציאות העגומה הזאת.
| |
גלויה שניה
הכל מרגיש אחרת.
זו אותה אפריקה, אך אני נחלש מולה.
היא כה חזקה היבשת הזו על אלפי זרועותיה.
חזרתי ממסע של שבוע פלוס בזימבבואה ובוצוואנה ואני מותש.
וגם נורא שמח.
כי בכל זאת, בכל פסיעה שלי כאן אני חוקק שינוי קטן (של תקווה).
מזערי.
* * *
הרבה נשרים חיים בזימבבואה.
כמה אירוני הדבר.
מדינה גוססת.
והנשרים מתקבצים מכל רחבי אפריקה.
לפחות אפשר כך להבחין למי שמחפש את השינוי.
מעבר לאופק.
על צמרות העצים.
ממתינים.
זוג נשרים לבני גב מקנן במרומי שיטת המטריה (זימבבואה)
* * *
בזימבבואה התיבשו דמעותיי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
