יומני אלפוחרה

שלי, של קרוביי, של משפחתי ושל ידידיי.

שכך תאיר בצבעים לרוב השנה החדשה שלכם, אהוביי לעט שכותבים כאן.

ובא אורג חושף את בטנו הרכה. גווני דבש.

לא חושש להסתכן בפרישת כנפיו, להאכיל את גוזליו המייחלים אליו בקן ומצפים.

לא פוחד להפגין את יכולותיו למענם.

כך במהופך לדעת להאיר את החשוב מכל.

ובה בעת ולהצל את גוזליו.

פרי רגשותיו.

לוואי עלי!

שכך תהא השנה הטובה שלכם.

שתאיר ותגן ויהיו סליכם מלאים כל טוב.

בעוד יומיים יוצא למסע לדבר ציפורים

אשוב בעוד שלושה שבועות וקצת.

חברים שלי {}

לי די לכתוב כאן ולעיתים גם במקומות אחרים, אך לאחרים לא.

תמיד פוסט שלי מלווה בכותרת.

כותרת מכוונת למשמעות שאני נוטה לתת לשיר.

עם הקורא אני בדרך כלל לא מצליח.  עם עצמי כן.

וכך הגיע זמן לתת כותרת גם לספר.

אניודע שהכותרת צריכה להכיל ירח. מגיל מאוד צעיר אני יודע זאת.

בשיחות עם ידידה, הירח עבורה הוא חסר משמעות.

סתמי, משהו כמו ירח בדלי (אולי בעקבות חכמי חלם).

עבורי הירח הוא משהו אחר.

הוא מלווה וחבר, מקום מפגש ומקור אנרגיה.

חשבתי ומצאתי שאכן יפה הכותרת 'ירח בדלי' או אולי 'דלי עם ירח'.

נראה שכרגע אני נמשך דווקא לכותרת השנייה.

מים צלולים יש בדלי, אחרת לא יהיה שם ירח ולו אתאמץ מאוד.

השירים והתגובות להם, ייעצבו את המנה שתעלה לצלחת.

מידי פעם אפתח פרק חדש עם מים צלולים, כדי לרקוח תבשיל חדש.

הנה, אני יוצא לדרך.

כך כתוב עתה על הכריכה.

(כְּרִיכָה זְמַנִּית):

מִלִּים שֶׁל אוֹר יָרֵחַ מִטִּבְעָן מַבְשִׁילוֹת לְאַט.

אוּלַי הַטַּעַם עֲדַיִן בָּסְרִי, אַךְ הַגָּוֶן הַנָּכוֹן כְּבָר עַל לְשׁוֹנִי.

יָרֵחַ אַנְדָּלוּסִי.

נֶאֱרַז בְּתַכְשִׁיטִים.

עֵינַיִךְ צוֹחֲקוֹת

רֵיחוֹת וּטְעָמִים

רֵיחוֹת הַכַּרְמֶל -

מִי מַכִּיר רֵיחוֹת זוֹלְגִים?

כְּטַעַם חָרוּבִים

הֲיָדַעְתְּ

רֵיחוֹת כַּרְמֶל? -

נוֹטְפִים הֵם סְבִיב אַגָּן

הַיָּם הַתִּיכוֹן.

אֲנִי לוֹגֵם מְלוֹא פִּי.

זוֹלֵג

טַעַם חָרוּבִים