לַלֵּב מִלִּים מְיֻחָדוֹת -
מַזְכּוֹרֶת,
מַרְגִּיעַ בֶּנְבְּנִי.
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע אַתָּה הוֹפַעְתָּ
מְדַלֵּג שְׁנֵי דּוֹרוֹת שֶׁל זִכָּרוֹן,
קוֹפֵץ בְּיָדְךָ קֹמֶץ פִּרְחֵי גַזַנְיָה
צְהֻבָּה -
בֹּקֶר טוֹב מִגִּנַּת יַלְדוּתִי.
וּבַבֹּקֶר הַזֶּה הָאוֹר כָּבָה,
הָיָה חֹרֶף.
הַשֶּׁלֶג הִקְשָׁה לִפְסֹעַ.
קַר כָּלְכָּךְ הָיָה שֶׁבָּא
לִי לְהַגִּיעַ, לְגַמְרֵי לְבַד.
כְּמוֹ בָּרְחוֹב אַתָּה קוֹרֵא
בִּשְׁמִי.
קַר, וְאַתָּה עוֹטֵף אוֹתִי
בַּדֶּרֶךְ.
הָאֲוִיר קָפוּץ בַּחוּץ.
בְּתוֹכוֹ אַתָּה אִתִּי. קַר
לִשְׁנֵינוּ.
צְהֹב הַגַזַנְיָה הִרְזָה אֶת
הָאוֹר,
נִסָּה לְהִכָּנֵס לַמֵּעַיִם
בִּזְהִירוּת.
בְּאִטִּיּוּת, אַתָּה מְגַשֵּׁשׁ
אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן.
הַצַּעַד הַבָּא מַפְחִיד, הַלֹּא
נוֹדָע מִתְקָרֵב.
הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן נוֹרָא
בִּכְאֵבָיו.
לֹא נִתָּן לְהַפְחִית אֶת הַכְּאֵב
שֶׁצָּפוּי.
כְּבָר קָשֶׁה לִפְסֹעַ בַּכְּאֵב
עִם אַבָּא בְּמִלִּים מַרְגִּיעוֹת.
הַפְּרָחִים קָמְלוּ.
אֲפִלּוּ זְרִיקַת הַרְגָּעָה
לֹא נָתְנוּ.
וְהַצְּרָחוֹת הִדְהֲדוּ.
בְּלִי מִלִּים.