דבר ראשון: וואו, לא הייתי פה הרבה זמן.
דבר שני: וואו, הם שינו את העיצוב. טוב, לא וואו.
דבר שלישי: ניגש לעניין.
קראתי כרגע פוסט ישן של חברה שלי ובאמת הייתי שמחה לדון איתה בזה, כי זה נושא מעניין.
אני לא אכביר במילים, כי זה מיותר וגם כי אין לי כוח, אבל אני אגיד רק את זה:
למה כשבן אדם מפסיק להאמין בדת, הוא חושב שהוא הכי צודק בעולם? (אני לא מדברת בהכרח עלייך, אל תקחי את זה אישית).
כשאתאיסטים מדברים על אי-אמונה, לא רק שהם חושבים שזאת האמת ואין אמת אחרת, אלא הם גם כמעט כופים את זה עלייך. "את מאמינה באלוהים? - את מפגרת."
אני לא בן אדם דתי, אבל אני כן בן אדם מאמין. אני לרוב לא מגדירה את עצמי, אבל אם כבר, אז הייתי אומרת שאני חילונית-מסורתית.
אותי לא בדיוק הרגילו להאמין בשום דבר. כן ידעתי מאז ומעולם שאני יהודיה, אבל ברוסיה למשל, אף פעם לא בדיוק שמרנו מצוות או משהו בסגנון. כן ידעתי שאוכלים מצות בפסח ושיש בית כנסת, אבל בתכלס, לא יותר מזה.
כשאתאיסטים מדברים על כך שהם "נפטרו" מהדת, הם אומרים שכאילו הם סוף סוף פתחו את העיניים ומצאו את האמת. כאילו כל מה שהם האמינו בו עד עכשיו, היה שקר אחד גדול ולא יותר מזה. ואנשים שמאמינים הם בורים ולא יודעים שום דבר מהחיים שלהם, שהם עוד תקועים באמונה הזאת שלהם וצריך "לגאול" אותם מזה.
הם שוכחים שיש אנשים שמעולם לא היו אנשים מאמינים וחזרו בתשובה. אנשים שכביכול מעולם לא נשאו ב"נטל" האמונה ו"ראו את האמת" כמו שהיא, ובכל זאת עזבו הכל והתחילו להאמין. למה? כי הם טיפשים? לא, כי זאת האמת שלהם.
אתאיסטים הם קיצוניים בדיוק כמו הדתיים האורתודוקסים. הם רק חושבים שהם חכמים יותר. אז זהו, שלא. כי שתי הקבוצות האלו שופטות את כל מי שלא משתייך אליהן וחושבות שהאמת שלהן זאת האמת ה"אמיתית", ושאין שום דבר אחר מלבד האמת הזאת.
אני מאמינה, שאין לכפות אמונה על בן אדם. אבל בדיוק באותה מידה, אין לכפות אי-אמונה. כל אחד צריך לבחור בדרך המתאימה לו וללכת בה.
ולמה יש דתות בכלל? כי בן אדם צריך משהו להאמין בו, משהו להאחז בו. אחרת הוא ייפול. מאז ומעולם אנשים חיפשו את סוד החיים ואת התשובות שלהם הם מצאו בדת. אז מה אם זה לא בהכרח נכון? מה אכפת לכם? זה מה שהבן אדם רוצה להאמין בו, וזאת זכותו.
ומה אם לא היו דתות בכלל? "לא היו מלחמות ושנאה". אהה... לא. מאוד נחמד לחשוב ככה, וזה נכון שהיו לא מעט מלחמות דת במהלך ההיסטוריה. אבל בואו נסתכל על זה לפי כללי הלוגיקה: דת->מלחמות. לא דת-> ? ... מאיפה אנחנו יודעים? רוב הסיכויים שהיינו אוכלים אחד את השני או משהו, כי מי אמר שזה אסור? אז זה שיש חוקים ושיש מוסר וכשאומרים לנו "אל תרצח" או "אל תגנוב", זה למעננו. אז אל תבואו בהאשמות אל הדת. תבואו בהאשמות אל הקיצוניים. אז שיש כאלה שמקצינים, זה לא אומר שדת זה רע. כי בואו נודה בזה, קיצוניים יש בכל תחום בחיים. זה טבע הדברים.
ועוד משהו אחרון לסיום, אם אני כבר בנושא. כשאתאיסט אומר לי "אני לא יהודי", אני לא יודעת איך להסביר לו שזה דבר דפוק להגיד. יש כאלה שלא מבינים שיהדות זה לא רק דת. אם אתם לא מאמינים, תפתחו את תעודת הזאת של ההורים שלכם ותבדקו מה רשום ליד "לאום". בטח לא כתוב "ישראלי". אין עם ישראלי, יש עם יהודי. אז אם אתם לא מבינים את זה, אל תדברו שטויות.
אז בסוף כן הכברתי במילים. נו טוב, מזמן לא כתבתי.